דנקנר נגד הארץ: "יש פה אג'נדה נגדי"

"סופה מתחוללת מעל ראשי". במילים אלו פתח (יום ד', 13.5.09) דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים, את דבריו בוועידת שוק ההון של גלובס במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב.

"לפני כמה שבועות, כשראיתי את הפרסומות לוועידה, לא תיארתי לעצמי שאהפוך לדובר "עוגן" כפי שמארגני הכינוס קוראים לו", ציין דנקנר. "אני בכלל חשבתי שהיה מדובר בעוד נאום שגרתי. בינתיים השמיים התקדרו מעליי".

דנקנר ציין בנאומו את החשיבות בחופש העיתונות, אך לדבריו עיתון הארץ מתעסק במגמתיות ובמיסיונריות, תוך החזקת אג'נדה נגדו.

"לפני מספר שנים, בעת שחווה משבר עסקי, סיפר לי אחד מאנשי העסקים הבכירים במדינה על המסע שעורך כנגדו אחד מכלי התקשורת. המסע כלל דיסאינפורמציה, הסתה והפצת שמועות. היום אני וחברי בבנק מבינים בדיוק על מה הוא דיבר בזמנו", אמר דנקנר. "ברור לי כי המסע המתנהל איננו מתמקד רק בי. מדובר בשיטה! מדובר באורח החיים שאנחנו רוצים לנהל פה במדינתנו, הכבוד לאדם באשר הוא אדם, התרבות – האתיקה – והדרך בה נחייה את חיינו!".

הוא הוסיף כי "פעם אמרו שהתשואה שלנו על ההון נמוכה מעמיתינו בעולם. היום שמרנות הפכה למחמאה. לא ניתן לציין את עוצמתה של המערכת הבנקאית מבלי לציין את חוסנו של בנק הפועלים". דנקנר התייחס בדבריו לשמועות לפיהן סטנלי פישר אילץ את הבנק למכור את תיק ההשקעות שלו בהפסד, אך אילולא היה עושה כן, ההפסד היה הופך לגדול פי כמה מונים והבנק היה עומד בפני סכנת התמוטטות. הוא הודה כי הבנק לא התנהג באופן שמרני במיוחד, אבל ידע לעשות 'סטופ לוס' (הוראה המעידה על קטיעת הפסדים במחיר מוסכם כלשהו, ע.ו) להשקעה ולחזק את בסיס הונו.

"כולנו זוכרים את היום שבו קרס בנק ליהמן ברדרס", אמר דנקנר. "לכל אחד יש התאריך שלו. התאריך ממנו מתחיל המשבר הפיננסי שלו. מבחינת בנק הפועלים זה היה הרבה לפני קריסת ליהמן ברדרס. עבורי זה היה כשחזרתי מניו-יורק בינואר אשתקד".

דנקנר סיפר כי בינואר 2008 טס לניו-יורק, לפגישות עם אנשי וול-סטריט. בחזרה ארצה, עוד במטוס, ציין כי הרגיש שהולך ומתרגש על הבנק משבר יותר גדול מהצפוי: "זה הוביל אותי למסקנה שאין מנוס, וצריך למחוק - ומיד - את השקעותינו בהשקעות המובנות, מחיקה מיידית של כ-300 מיליון דולר. אתם יודעים, כשיש משבר, חוק מרפי נכנס לפעולה, כל דבר שעלול להשתבש, אכן משתבש".

"במקום לכבד את שרי אריסון ומשפחתה, מטילים בהם דופי"

דנקנר המשיך בנאומו ושיבח אתשרי אריסון ואביה טד אריסון, אשר עזבו לפני 20 שנה את ארה"ב ועברו לישראל, בה ציין כי השקיעו מיליארדי שקלים בנדל"ן, בתשתיות, באנרגיה ובתחומים נוספים.

"המדינה מלאה בפעילויות ובניינים שהיא ומשפחתה תרמו והקימו. שרי מגלה אצילות שנדירה במחוזותינו. הצדק וטובת הבנק עמדו תמיד לנגד עיניה. דירקטוריון בנק הפועלים כולל אנשים מנוסים ששירתו בתפקידים בכירים בבנקאות הישראלית. זה הדירקטוריון שבעיתוי הנכון מנע מהבנק נזקים אדירים. איזו עזות מצח זו לכנות אותו דירקטוריון של מריונטות", אמר.

דנקנר ציין כי מזה 12 שנים הוא היה חלק "ממשפחת בנק הפועלים" עד שהתבקש לכהן כיו"ר: "אני עושה את תפקידי יום ולילה, במסירות ובאהבה. אני מבקש להביע תקווה ששיקול הדעת והאחריות יגברו וכי כולנו נוכל להתרכז במשימה - הצלחת הבנקאות הישראלית והמשק כולו".

הוא אמר כי הוא "מקנא באנשים שאף פעם לא טועים. הייתי רוצה נאום שגרתי עם מספרים". בסיום נאומו עמד הקהל על רגליו ומחא מחיאות כפיים סוערות דקה ארוכה.

דנקנר עלה לדוכן הנואמים מיד כשסטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, סיים את נאומו שלו. פישר לא דיבר כלל בנושא בנק הפועלים והתמקד בתחזיות מקרו-כלכליות ועתיד המשק בלבד.