המלכה איזבלה מספרד ידועה כמי (שביחד עם בעלה פרדיננד) גרשה את היהודים מספרד, רבע מיליון ואולי 300,000 במספר. בכל פינה בספרד רואים את הדיוקן הכפול של "המלכים הקתוליים", כך הם נקראים, ועד היום הם נערצים שם בגלל קנאותם.
גם לנו יש במרומי השלטון אישה קנאית, שחלום חייה הוא גירוש יהודים, וצחוק ההיסטוריה - המספר דומה: שלוש מאות אלף. הגירוש אמור להתבצע בשני שלבים. תחילה יגורשו כ-100,000, כל המתנחלים שביתם מחוץ לגדר, ותכליתו של הגירוש הזה לנקות מיהודים את השטח המיועד ל"מדינה פלשתינית בעלת הגבולות הזמניים", כפי שהיא קרויה במפת הדרכים, ואח"כ יגורשו המתנחלים היושבים בין הגדר לקו הירוק.
לשבות-ישראל אל חבלי ארץ התנ"ך שנגאלו בששת הימים יש הרבה אויבים בקרב העם היהודי, אך דומה שאך מעטים מגלים דבקות, התמדה, חריצות ומסירות נפש ממש, כמו צפורה לבני, המכהנת כעת בתפקיד הכפול של שרת חוץ ושרת משפטים.
אנו נושאים תפילה שמלאכתה לא תצלח בידה, מפני שהגירוש, על שני שלביו, והתכלית שלמענה הוא אמור להתבצע - מדינה פלשתינית בלב הארץ שבירתה ירושלים - מבשרים חלילה את ראשית הקץ של המדינה היהודית.
קנאותה של האישה הזאת, ביחד עם השנאה הקרה הנודפת ממנה אל הציבור שהיא זוממת את חורבנו, מזכירה את איזבלה הספרדייה, ואכן יש שקוראים לה - איזבלה השנייה.
מה גרם לה, לבתו של קצין המבצעים של האצ"ל, שיצאה מתוך מפלגות חרות והליכוד, להפוך לנו "מאיוב לאויב" - זה נושא למחקר של היסטוריונים ופסיכולוגים. אנחנו - תפקידנו לנסות ולהינצל מפגיעתה הרעה.
לפני כמה ימים יצא מעריב בכותרת ראשית בעמודו הראשון, בזו הלשון: "למרות ההכרזות ממשיכים לתכנן את ההתכנסות".
"אחרי המלחמה הודיע ראש הממשלה על הקפאת התוכנית, אבל בימים אלה פועל צוות בינמשרדי כדי לגבש מיתווה להתכנסות חד-צדדית בשטחי יהודה ושומרון, הכולל פינוי של עשרות אלפי מתנחלים והקמת מדינה פלשתינית זמנית".
בידיעה נאמר: "משרד החוץ מוביל את המהלך, וגורמים בסביבתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט אומרים, כי אינם יודעים על כך".
ספק אם ההכחשה האנונימית של אולמרט היא אמיתית, בין היתר מפני שבהמשך הידיעה נמסר, שבצוות משתתפים גורמים בכירים ממשרד החוץ והביטחון, ובתהליך מעורבים גם נציגים בכירים מצה"ל והשב"כ. השב"כ, כידוע, כפוף לראש הממשלה, וקשה להניח שהוא פועל מאחורי גבו.
מכל מקום, הידיעה אינה משאירה ספק, שהרוח החיה בתוכנית הזדונית הזאת היא איזבלה שלנו.
וכך ממשיך מעריב ומדווח:
"שרת החוץ ציפי לבני ומנכ"ל משרדה, אהרון אברמוביץ', מינו נציג בכיר מטעמם שירכז את עבודת המטה הבינמשרדית בנושא המדיני - הדיפלומט יוסי עמרני, לשעבר קונסול ישראל בסן-פרנסיסקו."
וכך נוסף לנו שם חדש לאתר האינטרנט "עמוד הקלון" של צוררי ישראל מתוך עם ישראל, אתר שכל הזמן הולך ומתעדכן. ומי מבינינו שחש כי כבר סר מאתנו צל הגירוש, כדאי שיפקח את עיניו. צוררינו היהודים לא ויתרו אף לרגע על תוכניתם להחריב עד היסוד ועד לבית האחרון את מפעל ההתנחלות ביש"ע, ולצורך זה הם חיפשו ומחפשים נואשות "פרטנר", כלומר - ערבי כלשהו שיספק להם פיסת נייר חתומה ולו חסרת ערך, שתבטיח להם כביכול שמתוך שטחי יהודה ושומרון, לכשיפונו, לא ישגרו קסאמים וקטיושות, לא יצאו מתאבדים, לא יחטפו חיילים ולא יכרו מנהרות.
אמנם, גם אחרון שוטי השמאל יודע, שאין כל ערך להתחייבות כזאת, ולכן אין בעצם כל הבדל בין נסיגה חד-צדדית לנסיגה על בסיס הסכם דו-צדדי, כביכול. ובכ"ז, אולמרט משחק עדיין את המשחק הדו-צדדי, כלומר, מחכה לחתימתו חסרת הערך של אבו מאזן על נייר של נסיגה וגירוש - מפני שאחרי שתי נסיגות חד-צדדיות, מן הלבנון ומרצועת עזה, שנסתיימו בקטסטרופות, וערב פרסום מסקנות-הביניים של ועדת וינוגרד, הוא פשוט אינו מעז לחשוף את מה שנשאר לפליטה - רצועת החוף מחדרה לגדרה - לאש מתוך השטחים ביהודה ושומרון שמהם יוצאו הצבא והמתנחלים, אפילו ללא פיסת נייר חתומה כלשהי.
לא כן לבני. היא אינה יכולה לחכות, כי השנאה מעבירה אותה על דעתה. היא רואה בחולשתו של אבו מאזן ובחוסר הסיכוי שהוא יילחם בחמאס וישתלט על השטח, ובכך יהפוך ל"פרטנר". והואיל וללא גירוש יהודים היא כנראה אינה יכולה לחיות - היא יוזמת וזוממת לחזור אל הגירוש החד-צדדי, מבלי אף לנסות ולהשיב על השאלה - לאן יברחו תושבי המרכז כשהאש תלולת המסלול תפגע בהם מן המזרח: לים?
ורבותי, זו אינה בדיחה. גל הגירוש מיהודה ושומרון יגרור אחריו מיד גל הגירה עצום מתוך הארץ החוצה, ולא דווקא של קורבנות הגירוש הישירים. אזרחים טובים ושאננים מן המרכז, אנשים בלתי פוליטיים, יקומו ויעזבו - פשוט כדי להציל את עצמם ואת משפחותיהם. הם למדו, שעל הצבא, שהפך להיות "צבא הפתרון המדיני", אי אפשר לסמוך שיגן עליהם - ואפילו על עצמו; והם למדו שלמנהיגיהם אי אפשר להאמין, ובעת צרה - אין ממשל ואין ממשלה. הם לא יתווכחו עם צפורה לבני - הם פשוט יקומו וילכו.
וכך תגרום איזבלה, בעקיפין, בנוסף על הגירוש המפורש, גם לגירוש עקיף, בצורת ירידה מאסיבית מן הארץ.
וכאן כדאי להבהיר נקודה מסויימת. הציבור כבר מודע לעובדה המוזרה שהגולן עדיין בידינו, אך ורק מפני שזה רצונה של ארצות הברית. ממשלת קדימה וגרורותיה, היא מצידה, היתה משתוקקת למסור את הגולן לאסד, וכמובן כשהוא "נקי" מיהודים, ורק האינטרס של אמריקה, שסוריה היא אוייבתה, עדיין משמר אותו בידינו. אוי לאותה בושה, אך זו המציאות המרה.
פחות ידוע, שאותו דין חל גם על החמאס. השמאל הישראלי והזן החדש שלו,"קדימה", היו מוסרים ברצון את מולדתם גם לחמאס, תוך וויתור על "הכרתו" בקיום המדינה, שאף היא כמובן אינה שווה את הנייר, והשמאל ער לכך. אלא, "הקוורטט", אותה וועדת-היגוי שהועמדה בראש המדינה עפ"י מפת הדרכים, אינו נותן. הוא תובע הכרה בישראל והתנערות מן הטרור, וגם זה כמובן לא מתוך צדקנות יתירה, כ"א מפני שהחמאס, כמו סוריה, הוא חלק מ"ציר הרשע" שמרכזו בטהרן, ואמריקה כשהיא נלחמת, אינה יודעת חוכמות. אויב זה אויב, ולאויב אין נותנים הנחות.
וכך יוצא, שמזלנו שאנחנו בובה אמריקנית, מעמד שבימים כתיקונם אינו כבוד גדול, אבל הפעם הוא מציל אותנו מעצמנו, כלומר מידי המנהיגים המופקרים שלנו. קונדוליזה אינה נותנת לחברתה צפורה אפילו קצה חבל למסור את ארץ ישראל לממשלת קואליציה פת"ח-חמאס, כל עוד החמאס קשור לאירן. וכל עוד הוא קשור לאירן, הוא אינו יכול להכיר בישראל.
על-רקע זה, של הייאוש מלהשיג חתימה ערבית כלשהי על הסכם נסיגה, מתכננת לבני נסיגה וגירוש חד-צדדיים, ולעזאזל התוצאות. לזה קוראים בולמוס, ריצת אמוק, דיבוק, אובססיה, יצר-לאו-בר-כיבוש.
הידיעה במעריב היא פעמון אזעקה שלא להיתפס לשאננות, שלא לסמוך על ההגיון האומר לנו שאין לממשלה דרך סבירה "להיפטר" כעת מיהודה ושומרון וירושלים. יש לנו עסק עם אנשים בלתי סבירים, עם תופעה פסיכו-פאתולוגית, עם שנאה עצמית בלתי נשלטת המסנוורת את עיניהם, ועל כן יש להתכונן לרע ביותר, ומיד.
בדיוק לשם כך נוסד הארגון "מגיני ארץ", המקים ביישובי יו"ש גרעיני התנגדות, מעבד דרכי התנגדות, מכשיר את הרוחות.
מול כוונות הזדון של לבני וחבר מרעיה, נצטט כאן מתוך מסמך-העקרונות של "מגיני ארץ", המנסה להתמודד עם התוכניות האנטי-ציוניות, שלכולן מטרה אחת: להפוך את מדינת ישראל, שאמורה להיות המכשיר להגשמת הציונות - לגולם הקם על יוצרו, מוציא את העם מן הארץ במקום להביאו אליה, ובכך שם קץ לציונות.
מצע רעיוני
1. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כערך דתי-לאומי מוחלט. גם מדינת ישראל אינה רשאית ומוסמכת לפגוע בשלמותה של ארץ ישראל.
ארץ ישראל שלמה בידי העם היהודי היא נכס אוניברסלי גם לכל באי עולם הנאורים, שעולמם הרוחני והמוסרי ניזון מהשראת חזון הנביאים.
2 אין מקום בארץ ישראל לשום יישות ריבונית זרה.
3. כל מעשה של נסיגה מארץ ישראל, ניתוק העם היהודי ממנה או ויתור עליה, וכל מעשה של הכרה במדינה פלשתינית, ייחשבו כבטלים ומבוטלים.
4. ההתיישבות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל ("מצוות יישוב א"י") אף היא הינה ערך יהודי דתי ולאומי מוחלט, בעלת חשיבות לאנושות כולה, בהיות המדינה היהודית המסגרת להגשמת חזון נביאי ישראל, וההתיישבות - מעשה ההגשמה גופו.
החרבה של יישובים יהודיים בא"י, עקירת תושביהם והגלייתם, היא פשע נגד הדת, פשע לאומי, פשע נגד האנושות ואף פשע נגד הביטחון, כלומר נגד חיי כל אדם בישראל, יהודי ולא יהודי, כפי שהוכח בכל גזרה שישראל נסוגה ממנה.
חוק, פסק-דין, הוראה, תקנה, צו או פקודה הבאים להגשים את הפשעים הללו, אזרחים ונושאי מדים כאחד אינם צריכים לציית להם.
5. על כל אזרח נאמן ובעל מצפון להתנגד למעשי גירוש והגליה.
6. כל ישראל ערבין זה בזה, ועל כן כל יהודי בארץ ובעולם, וכל לא-יהודי המתקומם נגד רמיסת זכויות האדם - כל אלה נקראים לבוא ולסייע במניעת מעשי העקירה והחורבן, בבנייה מחדש של מה שנחרב ובהרחבת והאדרת ההתישבות היהודית ביהודה, בשומרון ובירושלים ההיסטורית.
7. יש לפעול ללא ליאות "לשוב לכל יישוב" שנחרב ע"י שלטון זדוני במסגרת העקירה והגירוש של קיץ תשס"ה.
8. ההתנגדות לשלטונות מתוך הגנה על ארץ ישראל והיישובים, חריפה ככל שתהיה, אין בה כדי לגרוע מן הנאמנות המוחלטת למדינת ישראל ולחוקיה ומן החובה לשרת במערכותיה, מלחמות העם היהודי נגד צר ואויב.
