להתרגל לעולם גרעיני

לפני כארבעה חודשים, בספטמבר 2006, הודיע גמאל מבארכ, בנו של נשיא מצרים, במהלך הוועידה השנתית של מפלגת השלטון, כי מצרים תפעל לפיתוח אנרגיה גרעינית לצורכי שלום. הנשיא מבארכ אישר את דברי בנו ובתוך ימים ספורים התכנסה מועצת הרשות לאנרגיה גרעינית של מצרים לדון בקידום היוזמה. התקשורת הבינלאומית נדרשה לנושא ופרשנים רבים ראו במהלך המצרי תוצאה של פיתוח התוכנית הגרעינית של אירן שפתחה מרוץ בין מדינות האזור. שבועות מעטים לאחר מכן הודיעה המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ כי הורתה למוסדות הנוגעים בדבר להכין תוכנית לפיתוח אנרגיה גרעינית למטרות שלום.

בעיתונות המצרית פורסמו ידיעות רבות על האפשרויות השונות ונראה שבשלב ראשון מדובר על בניית ארבעה כורים לייצור חשמל באזור אלצ'בעה השוכן כ-150 מערבית לאלכסנדריה ושהוקמה בו תשתית לכורים גרעינים עוד בתחילת שנות השמונים.

בחודשיים האחרונים התברר שמצרים עומדת בפני בעיות רבות ומורכבות והממשל מתקשה להחליט על תחילתו המעשית של הפרויקט. נראה שקיימים חילוקי דעות קשים לגבי מיקום הכורים. ראש הממשלה וקבוצה של אנשי עסקים מעונינים להקים באלצ'בעה מרכז ענק לתיירת זרה שניתן לבנותו תוך שנים ספורות והאמור להכניס למצרם ולכיסיהם של היזמים הכנסות נאות תוך זמן קצר. מנגד עומדים הממסדים הפוליטי והמדעי השואפים להתחיל בהקמת הכורים בכל ההקדם במקום המיועד באלצ'דבעה במקום לחפש מקום חדש - מה שידחה את ביצוע התוכנית במספר שנים.

נראה שקיימות גם בעיות של מימון אם כי מניחים שארה"ב ואירופה תסייענה וגם תספקנה את הטכנולוגיות הדרושות, אבל לשם כך יש צורך בהחלטה עקרונית של הנשיא שבינתיים מתאחרת.

הנושא נמצא אפוא על סדר היום המצרי וזו הסיבה שהוא הובא לדיון ציבורי במסגרת הסמינרים המתנהלים בשולי יריד הספרים הבינלאומי של קהיר המתקיים בימים אלה.

מצרים כבר מיישמת שימושים רבים של אנרגיה גרעינית למטרות שלום ויש לה קאדרים בדרגה גבוהה. בסמינר על הנושא "שימושים למטרות שלום של כורים אטומים" שנערך ב-29/1 ביריד הפליג, עבד אלפתאח גלאל, לשעבר סגן ראש הרשות של מצרים לאנרגיה גרעינית, בשבח המומחים המצרים ואמר שאלה אנשי מקצוע ברמה גבוה המאפשרים למצרים להכנס לעידן האנרגיה הגרעינית למרות שהחלטתה של מצרים מתאחרת בשל סיבות כלכליות.

לדבריו מצרים מחזיקה בשני כורים אטומיים הנמצאים בעיר אינשאס שליד קהיר. הספקו של הראשון שני מגהווט והוא נבנה בשיתוף עם ברית המועצות בשנות השישים. השני הוקם בשיתוף עם ארגנטינה והספקו 22 מגהווט. הוא הוסיף שכור זה הוא הגדול ביותר ביבשת אפריקה והבא אחריו הוא הכור של דרום אפריקה בעל הספק של 20 מגווט.

גלאל הרחיב על השימושיים למטרות שלום של כורים אלה במצרים. הוא מנה את היישומים הבאים:

- שימוש באיזוטופים רדיואקטיביים לאבחון וזהויי אבר פגוע בגוף האדם, להגדלת היבולים החקלאים ולייצור תבלינים.

- הקרנות במנות קטנות על ירקות ופרות לשם הגדלת זמן המדף שלהם. במיוחד מיושמת שיטה זו לגבי הדרים שיש להם זמן מדף קצר מאד.

- שימוש בתעשיית אבנים יקרות ובמיוחד הקרנות על אבן הטופז המשבחות את איכותו. סיפר שרשות האנרגיה הגרעינית מייצרת כל שנה 3,5 מילון טון של אבני טופז מוקרנות עבור חברה גרמנית.

- הקרנות על סיליקון ההופכת אותו לחומר מוליך למחצה המשמש לייצור מחשבים.

- עיקור מכשירים רפואיים בבתי חולים.

עוד אמר שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית, שמושבה בוינה, החליטה על הקמת בנק לאיזוטופים רדיואקטיביים ולדלק אטומי (בכורים המצריים), תחת פיקוחה, כדי לספק את צרכי המדינות.

מצרים, כמו יתר מדינות העולם (למעט ישראל הודו ופקיסטן), חתומה על ההסכם הבינלאומי למניעת הפצתו של נשק גרעיני NON PRLIFERATION TREATY, אך בהסכם זה אין איסור לפיתוח אנרגיה גרעינית למטרות שלום, תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, כפי שמתכוננת מצרים לעשות.

ניתן להניח שבשנים הקרובות מדינות נוספות תתחלנה לפתח אנרגיה גרעינית למטרות שלום והשימושים לכך רבים כאמור לעיל. הבעיה היא שפיתוח אנרגיה גרעינית מקרב את הסף המדעי ומקצר את תקופת הזמן לבניית פצצה גרעינית. המכשול העיקרי לפיתוח אנרגיה גרעינית הוא כספי אבל עם הזמן עלינו יהיה להתרגל לחיות בעולם הרבה יותר מגורען שכן המרוץ כבר החל. ההבדל בין מצרים לאירן הוא שאירן החלה בפיתוח תוכנית סודית להעשרת אורניום לדרגה גבוהה המתאים לייצור פצצה גרעינית וזאת מבלי לדווח לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.