מיכאל איסטחרוב ערער לבית משפט המחוזי בתל אביב על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר מיום 10.3.2009, שהרשיע אותו על-פי הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש (שתי עבירות), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (שתי עבירות), נהיגה ללא רישיון רכב תקף (שתי עבירות) וּנהיגה בזמן פסילה. על המערער נגזר מאסר בפועל למשך 12 חודשים, מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך שלוש שנים וּפסילה בפועל של 4 שנים.
באישום הראשון נטען שביום 7.10.2008 נהג המערער ברכב בהיותו שיכור, והיה מעורב בתאונת דרכים. בבדיקת נשיפה נמצאו אצלו 790 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, והוא התנדנד, נכשל במבחני הביצוע והדיף ריח חריף של אלכוהול. באישום השני נאמר שביום 10.10.2008 (שלושה ימים לאחר האירוע הראשון) נהג ברכב בהיותו שיכור, הדיף ריח חריף של אלכוהול, עמידתו לא הייתה יציבה, התנדנד בהליכתו, נכשל במבחני הביצוע, נרדם לפרקים והתעורר, ובבדיקת נשיפה נמצאו 935 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף. המערער נהג לאחר שנפסל מנהלית באירוע הראשון, כאמור, ביום 7.10.2008.
בכתב הערעור טען שבית המשפט לתעבורה לא נתן את הדעת לנסיבותיו האישיות, למחלותיו ולאמור בתסקיר שירות המבחן, שהתרשם שהוא אדם צעיר בעל תושייה, שיש אינטרס ציבורי בהחזרתו לתפקוד תקין, והמליץ כי באם יוטל עליו מאסר - שירוצה בעבודות שירות. "ערכאת הערעור נוהגת להתערב במקרים בהם העונש שנגזר הינו חמור במיוחד וחורג בצורה קיצונית מרף הענישה הנהוג בעבירות נשוא הערעור". המערער ביקש להטיל עליו עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, או לחילופין עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
המדינה התנגדה לערעור וטענה שמדובר בצעיר שנהג בשכרות בסמיכות זמנים מטרידה של 3 ימים בלבד ובגופו נמצאה כמות אלכוהול פי-3 ופי-4 מהמותר על-פי חוק. "בית משפט קמא התייחס בגזר-דינו לעברוֹ הפלילי של המערער, שנידון בפני בית-דין צבאי בגין עריקות, והדבר מצביע על כך שאין לו מורא מפני החוק, וגם כשמאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו הוא שב וּמבצע את אותן עבירות, שמפעילות את התנאי". המדינה הוסיפה שבית משפט לתעבורה לא סטה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של נהיגה בשכרות המסכנת את שלום הציבור.
השופטת מרים סוקולוב דחתה את הערעור. "הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור אינה מתערבת בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם הערכאה הדיונית טעתה טעות של ממש או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים לעניין העונש ואת גזר דינו של בית משפט קמא, לא שוכנעתי כי עניינו של המערער נופל בגדר המקרים המצדיקים התערבות. מקובלת עליי גישתו של בית משפט קמא לפיה יש להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בשכרות וּבזמן פסילה, ובפרט עם אלו אשר בהתנהגותם מעידים על עצמם כי אין עליהם מורא החוק. במקרה דנן, 3 ימים בלבד לאחר שנעצר כשהוא נוהג בשכרות ונפסל מנהלית, נעצר המערער פעם נוספת כשהוא נוהג בשכרות, והפעם גם בפסילה. בשני המקרים נמצאו בגופו כמויות גדולות ביותר של אלכוהול. התנהגותו של המערער מצביעה על כך, שאין עליו מורא החוק, הוא מבצע עבירות בחוצפה ותעוזה ומסכן את שלום הציבור בנהיגתו". השופטת הדגישה שהעונש שנגזר לא חרג מרף הענישה והנו ראוי והולם ואין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהקל בעונשו של המערער.
