קרולין גליק כתבה בסוף השבוע ב"מקור ראשון" מאמר שכותרתו "ראש מועצת ההפיכה". את הכינוי הזה היא מעניקה למזוז על סמך התנהלותו בפרשות רמון, קצב, אלשטיין, חסינות חברי הכנסת ואיתור הממונה על המיסים. את המכנה המשותף של התנהלותו בכל המקרים הללו היא מאפיינת כביריונות, ובאותה רוח היא מאפיינת כחוצפה את הטפות המוסר שהוא מפנה חדשות לבקרים כלפי חברים בשתי הרשויות האחרות.
"הסמכויות והכוח שמזוז נטל לעצמו (בשבועות האחרונים) מתייחסים לא רק לסוגיות מוסריות אלא נוגעים לעצם מהותה של ישראל כמדינה דמוקרטית", היא מסכמת, ומייחסת את התנהגותו של מזוז לניסיון האליטה שאליה הוא משתייך לנכס לעצמה בניגוד לחוק את ריבונות העם ע"י הפקעת סמכויות מהרשויות המחוקקת והמבצעת. המאמר מהווה תמיכה נוספת בטענה שהאליטה הזו, שאליה מתייחסת גליק כאל הרשות הרביעית ושלא כחוק, הרויחה ביושר את הכינוי "כנופיית שלטון החוק".
אלא שאת ההפיכה המתוארת במאמר בכישרון כה רב לא הגה מזוז והוא גם לא מנהיגה הראשון. ההוגה, היוזם והמבצע שלה הוא אהרן ברק, שהוביל את בית המשפט העליון מ-90% תמיכה ציבורית בימי שמגר ל-50% היום. התנהלותו של מזוז המתוארת במאמר ואותה מגדירה גליק כביריונית, התחילה מיד אחרי עזיבתו של ברק. מן הסתם היא מטח הפתיחה שלו במאבקו עם ביניש, הנתפסת כחלשה בהרבה מברק, על ראשות "כנופיית שלטון החוק".
מזוז היה גיבור הרבה יותר קטן כאשר בראש הכנופייה עמד בריון חזק - ברק: כזכור ולא לטוב הסיר, מן הסתם במצוות אדונו, את חבלי האי היווני וסיריל קרן מצווארו של שרון, שהיה אז יקירו של ראש הכנופייה. מי שחושב, אולי, שהדברים חריפים מדי יואיל להיזכר בהתנהלותו של ברק בעניין הערעורים על חוק פינוי-פיצוי: סירב לצאת עם בית המשפט לשטח לשמוע את התושבים, סירב לאשר הגשת תצהירו של אלוף (מיל.) עמידרור בעניין הסיכונים הביטחוניים שב"הינתקות", הסכים בשתיקה להתעמרות המשטרה במפגינים נגד החוק ואחרי כל אלו עוד הגדיל עשות: למרות שקבע שיש בחוק הפרות של שני חוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק" הוא הכשיר אותן באמצעות הקביעה שהן "לתכלית ראויה" ו"מידתיות". לכך יש להוסיף את שתיקתו הרועמת נוכח פשעי המדינה כלפי קורבנות החוק הזה אחרי ההינתקות לפני וביחוד אחרי פרישתו: מר-מוסר יכול היה לעשות הרבה יותר לו רצה, אלא שסיכויי ההתכנסות העיבו כנראה על יסורי מצפונו על ההינתקות.
גם הטפת מוסר לפוליטיקאים ולשרים איננה אקט מהפכני של היועץ המשפטי הנוכחי. ה"קופירייט" שמור לחבר מכובד אחר בכנופייה-היועץ המשפטי הקודם אליקים רובינשטיין. כשזה חיפש בנרות עלה תאנה לאי העמדתו לדין של ויצמן באשמת לקיחת שוחד מסרוסי הוא הגה רעיון יצירתי: הוא יטיף לו מוסר בפומבי במקום לבצע את מה שמשלמים לו בשבילו משכורת- העמדה לדין של עבריינים. איש בכנסת ובתקשורת לא פצה אז פה וצפצף מפני ש"עייזר" היה "משלנו" ואפילו טייס, וגם כזה שובב. מזוז איננו פורץ היום שום פירצה- הוא רק מרחיב את זו שפרץ "אליוקים" אז כדי לסלול את דרכו הוא לעליון.
גליק טוענת - אולי בתמימות - שחיים רמון הורשע "בגין היותו איש מגעיל", ולא היא: זה רק התירוץ שהשופטים מעוניינים למכור לנו, ולכן צבעו את פסה"ד הזה כפי שצבעו. הסיבה האמיתית היא תנועת מלקחיים של שתיים מתוך פדרציית הפלנגות המאוגדות ב"כנופיית שלטון החוק", שלכל אחת מהן אינטרס משלה: מזוז מעוניין להטיל מורא על שרי משפטים המאיימים על מעמדה של אליטת המשפט כרשות רביעית אקס-חוקתית, ולכן החליט להעמידו לדין. שופטי ההרכב, מצידם, היו מעוניינים לרצות את ביניש כדי להתקדם בתוך היררכיית פלנגת בתי המשפט ולכן שתיים עשו: גם הרשיעו אותו וגם ניסחו את פסק הדין באופן שיקשה על רמון להעניק גם לחבריהם במחוזי ובעליון את ההזדמנות להתחנף לביניש.
