מדי חורף מוצפים רחובות עתלית במי גשמים. אבל המועצה האזורית חוף הכרמל, בראשות כרמל סלע, שעתלית נמצאת בשטח שיפוטה, מתקשה למצוא תקציב לפתרון הבעיה. לעומת זה, המועצה מצאה בקלות כסף לתוכנית בינוי אדמות חברת המלח של משפחת דנקנר. המתכננת שנבחרה למשימה על-ידי ראש המועצה, ללא מכרז, היא נעמה מליס לשעבר שותפתו של שמאי אסיף מנהל התכנון במשרד הפנים, שקודם לכן עבדה בשביל הדנקנרים. מליס הגישה בינואר 2006 תוכנית שכותרתה: "הפיכת בריכות המלח למרכז העירוני של היישוב עתלית". תמורת זאת ומשימות נוספות שביצעה היא קיבלה 300 אלף שקל מכספי המועצה.
מעמדן המשפטי של אדמות חברת המלח בעתלית עדיין לא הוכרע. מאידך, גורמים בעלי עניין ביצעו עסקות מפולפלות באותן קרקעות, לרבות משפחת דנקנר, עת רכשה מניות בבנק הפועלים, וכנגדן נתנה כערבות אדמות שבבעלות המינהל, בהן מחזיקה המשפחה בעתלית. השאלה היא מי הסמיך את המועצה האזורית חוף הכרמל להוציא כספי ציבור לתכנון אדמות שמעמדן המשפטי לא הוכרע. תשובת המועצה היא ש"אין מתפקידה להתערב בנושאים משפטיים. מטרת התוכנית האסטרטגית [של נעמה מליס, א.פ.] אותה היא מקדמת הינה בדיקה ראשונית לקביעת גודלה של אוכלוסיית עתלית חזון היישוב ומגמותיו התכנוניות". אלא שכותרת התוכנית של נעמה מליס אינה מותירה מקום לטעויות: "הפיכת בריכות המלח למרכז העירוני של היישוב עתלית".
מצויידת בתוכניתה של מליס, פועלת המועצה לבטל את תוכנית רכבת ישראל להקמת גשר להפרדה מפלסית בעתלית כדי למנוע תאונות. הנהלת הרכבת מסרבת, אבל בינתיים המועצה האזורית חוף הכרמל מעכבת את בניית הגשר, ודורשת לשנות את מיקומו בטענה כי הוא מפריע לתוכנית מליס לפיתוח אדמות דנקנר. בינתיים, נעמה מליס נשכרה על-ידי הוועדה לתשתיות לאומיות לייעץ לה בנושא גשרים, כאשר יו"ר הוועדה הוא שותפה לשעבר, ולפי התוצאות בעתלית, אפשר להסיק שהשפעתה רק גדלה.
הבית הוא של דני
לפי כחודש התפרסם במעריב כי דני דנקנר, יו"ר חברת המלח, העמיד למכירה את ביתו בעתלית ב-4 מיליון דולר. הבית הוא אחד משורת בתים שהוקמו בשנת 1962 על אדמות חברת המלח, למגורי פועלים. פועלי חברת המלח המתגוררים בבתים אינם יכולים להוריש אותם או למכור אותם, אבל דין דני דנקנר אינו כדין פועל רגיל. מינהל מקרקעי ישראל, שהאדמות שייכות לו, הכיר בו כפועל ואישר צירוף שלוש חלקות מאדמות המלח לביתו [גוש 10538, מגרשים מספר 48.49,50 בשטח מפעלי חברת המלח]. עתה טוען המינהל בתגובתו ל-Nfc כי "מותר" לדני דנקנר למכור את הבית למרות שהוא נמצא על אדמות שמעמדן לא הוכרע. "מותר לאדם למכור את ביתו ולהעביר זכויות גם אם חלה על הקרקע תוכנית אחרת", נמסר מהמינהל.
דנקנר הרחיב והגדיל את הבית, ולפני כשלוש שנים אף קיבל "לגליזציה" של ההרחבות ממשרד הפנים [ישיבה מס' 238, 6.7.03] בשעה שתושב עתלית אחר הגיש בקשה דומה, וסורב.
כאמור, הבית של דנקנר נמצא על אדמות חברת המלח, שמעמדן המשפטי עדיין לא הוכרע. מחצית מהן לפחות אמורה חזור לבעלות ישירה של מינהל מקרקעי ישראל. השאלה המתבקשת היא: כיצד המינהל מתיר לדנקנר למכור בית באדמות שאינן שלו? תגובת המינהל מעלה חשד שהמינהל מכר או התחייב למכור לדנקנר את זכויותיו בחלקות עליהן יושב הבית, מאחורי גבו של בג"צ. אבל המינהל מסרב לפזר את החשד, וכך גם דני דנקנר, ששאלה בנושא הופנתה אליו באמצעות חברת המלח.
האם הדוח המסווג נמסר למבקר המדינה?
מבקר המדינה לשעבר, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, פרסם ב-2001 דוח חריף [51ב] על מסמך "עקרונות להסדר מקרקעין לחברות המלח" מ-1996, שבו מינהל מקרקעי ישראל התחייב להעניק למשפחת דנקנר זכויות מופלגות באדמות חברות המלח. בין היתר קבע המבקר: "המינהל לא התבסס במשא-ומתן עם חברות המלח, לפני החתימה על ההסדר, על תשתית מקצועית ראויה הנחוצה לצורך הערכה מושכלת של עמדות המיקוח במשא-ומתן כזה". למבקר הוגשה הערכת שווי לאדמות המלח באילת והוא הדגיש?: "לא הומצאה למשרד מבקר המדינה שומה מקבילה לאזור עתלית".
ממסמך מסווג המתפרסם כאן לראשונה, עולה כי למינהל מקרקעי ישראל נמסרו כבר בפברואר 1998 הערכות שווי לאדמות חברות המלח בעתלית. המסמך שכותרתו היא "עתלית - פינוי מחנות צה"ל", נועד להעריך כמה ירוויח מינהל מקרקעי ישראל אם צה"ל יסכים להתפנות מבסיסיו בעתלית. השמאי היה משרד עודד האושנר - מהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין שנחשב לאחד הטובים בארץ. בסיס השמאות הייתה תוכנית-אב לפיתוח מערב עתלית שהופקה על-ידי האדריכלים בני איזק ומיכה רטנר, בהזמנת מינהל מקרקעי ישראל.
השמאי הניח שמדובר בקרקעות עירוניות פנויות, שניתן לבנות בהן בנייני מגורים, מלונות ואזורי מסחר בתוך פרק זמן של שלוש שנים. שווי התקבולים שאמורים היו להגיע למינהל מקרקעי ישראל מפינוי הבסיסים הוערך ב-13.3 מיליון דולר ואילו התקבולים מהקרקעות ה"כלואות" בטווח הביטחון של הבסיסים הוערכו ב-27.3 מיליון דולר. שטח כל הקרקעות ה"כלואות" היה 1,750 דונם. לחברת המלח 1,356 דונם במערב עתלית. מאחר שבעת עריכת השומה, התקבולים היו אמורים להתחלק 60% למינהל ו-40% לחברת המלח, ניתן היה לחשב ששווי אדמות המלח בעתלית נע בין 14 ל-15 מיליון דולר.
בהיעדר נתונים אחרים, העריך מבקר המדינה את אדמות דנקנר בעתלית בעצמו לפי שווי העולה פי שלושה בערך מנתוני השיווי שנמסרו למינהל. השאלה היא: האם הנתונים נמסרו במלואם למבקר? המינהל משיב בחיוב, אבל המבקר, כאמור, כתב במפורש כי לא נמסרה לו הערכת שווי לגבי קרקעות המלח בעתלית.
צה"ל לא רוצה לסגת מעתלית
עתלית שוכנת במרחק של קילומטרים ספרים מרצועת חוף קסומה עם מפרץ קטן ומבצר צלבני, שהגישה אליהם חסומה על-ידי בסיסי צה"ל. כל עוד צה"ל שם, אי-אפשר לבנות דבר בשטח שבין עתלית לים, אלא אם כן מתרחקים בטווח ביטחון ברדיוס של כמה מאות מטר מהבסיסים. המפסידה הגדולה היא חברת המלח של משפחת דנקנר, שכמחצית מאדמותיה "כלואות" בטווח הביטחון של בסיסי צה"ל.
מסמכים שבידי Nfc מוכיחים, כי מלבד הסכם ה"עקרונות להסדר מקרקעין לחברות המלח" מ-1996 שבו מינהל מקרקי ישראל נתן הטבות מפליגות לחברות המלח, המינהל ניהל מסע לשכנע את צה"ל לפנות את בסיסיו בעתלית ולשחרר את האדמות ה"כלואות". אבל צה"ל, לאחר שהתקבלה הערכת השווי של פינוי בסיסיו בעתלית, החליט סופית לא לפנות את הבסיסים.
כיצד אושרה לדנקנרים הלוואה לרכישת מניות בנק הפועלים
משפחת דנקנר עשתה הון מאדמותיה בעתלית, בלי שמכרה מהן אפילו דונם אחד. ב-1997 היא קיבלה הלוואה של 400 מיליון שקל משני בנקים שהיו בבעלות המדינה: בנק לאומי (360 מיליון שקל) ובנק המזרחי (40 מיליון שקל). האוצר נטל אז חלק פעיל ונדרש לאישור העסקה ואופן מימונה על-ידי הדנקנרים. הלוואות אלה סייעו למימון רכישת 11.6% ממניות בנק הפועלים; אדמות חברות המלח שימשו כערובה.
מהדוח המסווג "עתלית פנוי מחנות צה"ל" ניתן לראות, כי שווי האדמות בעתלית היה לכל היותר 15 מיליון דולר, וגם זה בתנאי שצה"ל יתפנה מבסיסיו. השאלה היא על-סמך מה אישר האוצר לדנקנרים הלוואה כה גדולה עם בטוחה בשווי כל כך נמוך?
האוצר טוען בתגובה כי האישור ניתן על-סמך הערכת שווי שנמסרה לו ממינהל מקרקעי ישראל. מה שמחזק את החשד שלמינהל הייתה הערכת שווי אמיתית שלא הוצגה לפני מבקר המדינה. המינהל מכחיש.
תגובות נוספות
- האוצר - מסר בתגובה כי ההלוואה בסך 400 מיליון שקל, שניתנה לחברות המלח ב-1997 על-ידי בנק לאומי ובנק המזרחי שהיו אז בבעלות המדינה, אושרה על-בסיס הערכת שווי שנמסרה ממינהל מקרקעי ישראל.
- מינהל מקרקעי ישראל - "כל החומר של המינהל עמד ועומד לרשות מבקר המדינה"
- מבקר המדינה - לא מסר תגובתו.
- המועצה האזורית חוף הכרמל - "הוועדה המקומית חוף הכרמל הינה מוסד תכנוני בעל סמכויות ושיקולים תכנוניים בלבד. אין זה מתפקידה להתערב בנושאים משפטיים. מטרת התוכנית האסטרטגית אותה היא מקדמת הינה בדיקה ראשונית לקביעת גודלה של אוכלוסיית עתלית חזון היישוב ומגמותיו התכנוניות".
לעניין הניקוז מסרה המועצה: "תכנון תוכנית אב לניקוז נמצאת בעיצומה. המועצה עובדת לפי סדרי עדיפויות".
לעניין גשר הרכבת נמסר מהמועצה: "מועצת חוף הכרמל משקיעה רבות בתוכנית אסטרטגית לפיתוח עתלית. התוכנית נעשתה בשיתוף הציבור בעתלית. רכבת ישראל מעוניינת להקים גשר בלב התוכנית והדבר עומד בסתירה לתוכנית אב ומתאר בעתלית. הצענו לרכבת מספר חלופות התואמות את צרכי וטובת עתלית, פיתוח כלכלי, שמירה על ערכי הנוף והטבע ובין היתר שדרת האקליפטוסים ההיסטורית".
