מה עדיף, טלוויזיה מסחרית או מגויסת?

"מה אני אגיד לך חוץ מתודה? מה? מה?" (המתמודד אור קולנברג ואלוקים בשיחה צפופה)

ישורת האודישנים הכמעט אחרונה של "כוכב נולד" הוכיחה אמש שוב שגם כשאתה בסך-הכל שר שירים שכתבו אחרים, זה תמיד יכול להישמע כמו פרולוג למלחמת עולם שלישית. הכוונה איננה להתבדח כאן על חשבון איכויות השירה של המתמודדים: ראשית, את זה חבר השופטים עושה יופי גם בלעדיי, ושנית, המתמודדים דווקא שרו נהדר. אור קולנברג ("ברוך עושה הניסים!") היה מרגש עד מצמרר, לירן דנינו, שמשחק על משבצת הרוקר החתיך, הצליח להרשים (בעיקר את דנה, שגילתה ש"לוק של שוודי עם עבר מזרחי זה מנצח"), וגם הבן של שימי לא בייש את בית הגידול.

"אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך" (ושוב, אור והשם ברגע אינטימי)

למה בכל זאת מלחמה? נפתח בלוקיישן. את ימי הלחץ נגזר על המתמודדים לעבור ב"מחנה אימונים" (כך במקור) בכפר נופש אשקלוני. ביום-יום, סיפר לנו הקריין בגאווה, משמש המחנה את חיילי וגדודי צה"ל "הקרביים", כפי שטרחו להדגיש. כדי שהזמרים לעתיד לא ישכחו את זה, הפעילו לגביהם את תורת הלחימה המוכרת "לא ינום ולא יישן זמר ישראל". אם לשפוט לפי החזרות הבלתי פוסקות על העניין, נראה שמאוד גאים בהפקת "כוכב נולד" באקט הדרת השינה מעיני המתמודדים, כאילו אליהם יתקשר מי שצריך להתקשר בשלוש לפנות בוקר. ואני שואלת, הלא ממילא מחכה לנו עונה באורך מלחמת התשה, אם להתאים את שפתנו לז'רגון. למה שלא יישנו שבע שעות שינה מטכ"ליות?

מרגול: "היא שחורה", צביקה: "איך שמת לב לעניין הזה?" (דנים במתמודדת אתיופית)

אחרי כל זאת, לא מפתיע שגם הטרמינולוגיה הושפעה מהאווירה הלוחמת. כשצביקה הדר ביקש לנחם את המתמודדת עדי אדוניה, שלא עברה לשלב הבא ולא נכנסה לנבחרת, הודיע לה כי "אין ספק שאפשר להחתים אותך כמש"קית מורל". נניח לרגע לשאלה עד כמה, אפילו בקרב המבקרים הקבועים בכפר הנופש (הקרביים!), מדובר בנחמה. אבל עצם ההנחה שמחמאה לזמרת בראשית דרכה אמורה להיפתח במונח "מש"קית", מדגימה היטב את אווירת המסטינג הכללית. ואז, כדי לבסס את הטענה שלי, הגיע יושב-ראש האגודה למען החייל, גיבור ישראל, אביגדור קהלני להופעת אורח. מה לו ולחבורת האינדיבידואליסטים מטופחי הבלורית שרק רוצה לשיר? קשה לומר. הוא מבחינתו, כך נראה, הגיע בעיקר כדי לברר אם נשארו עוד תימנים בתחרות.

"הוא מפחד ממצלמות. הוא רואה מצלמה - הוא חושב שמנחם פה" (תבורי הבן מסביר למה אבא לא הגיע ללוות אותו)

מסקנה: ב"כוכב נולד" 7 יעשו הכול כדי להימלט מסטיגמת המשתמטים שטפלו עליהם אלופים צה"ליים עם פחות מדי תעסוקה מבצעית על הראש. לצורך כך, יהפכו גם את תוכנית הטראש הזו, סליחה, תחרות הזמר, לטירונות בזעיר אנפין אם צריך. הרווח, לכאורה, כפול. המתמודדים יגיעו לבקו"ם כשהם מיומנים בעייפות מצטברת ובספיגת עלבונות, והצופים בבית יגלו כי החיים הם לא פיקניק, אפילו כשטמירה ירדני מפיקה אותם (אם כי בעקבות ההתפתחויות האחרונות, מתברר ממילא שעולם הזוהר הוא לא מה שחשבנו בימים שבהם גולו היה סתם גולו).

"יופי, אני במוסך מסדר לך את החלונות של האוטו" (שימי תבורי מגיב כשהבן שלו עובר שלב)

האם אנחנו מעדיפים את הטלוויזיה שלנו מסחרית (משועבדת לאינטרסים כלכליים) או מגויסת (משועבדת לאינטרסים אידיאולוגיים)? זה לא באמת משנה, כי אף אחד לא מתכוון לפתוח את הדיון לאס-אמ-אסים. בזמן שנתחבט בשאלה, ב"כוכב נולד" ימשיכו להפיק לנו תוכנית שהיא גם זה וגם זה. כי כשהתותחים - לשם שינוי, כן? - שותקים, לפעמים גם המוזות רוצות לעשות קולות של ארטילריה.