אנשים שוכחים שדבריו השוביניסטים של ח"כ משה שרוני מסיעת הגמלאים אשר עוררו השבוע סערה-זוטא, אינם משתווים לדברים אחרים שהאיש אמר ולהצעת חוק מסוימת שהאיש הגיש. נכון, דבריו ה"הומוריסטיים" בנוגע ליועצות הפרלמנטריות אשר "או שהן נותנות, או שהן עפות", הם דברים חמורים ומטומטמים. ונכון, הדברים הם רדודים מדי, אפילו בתור בדיחה לחבר. יחד עם זאת חשוב לזכור כי הסערה שעוררו דבריו הייתה צריכה להתגעש כבר לפני מספר חודשים, כאשר הגיש הצעת חוק, אשר אין מילה אחרת להגדיר אותה מאשר "מביישת".
למי שאינו זוכר, ח"כ שרוני הציע להגביל את הזמן שבו מותר לבחורה להגיש תלונה על מעשה אונס ל-96 שעות. כן, זו אינה טעות וקראתם נכון. 96 שעות. כשהוא נשאל על הטראומה שעוברות הנאנסות הוא בחר לענות בלשון פואטית: "תפסיקו כבר עם הטראומות האלה. בא לי לגחך". ח"כ שרוני הנכבד, שכנראה מבין בנפש האדם יותר מכל פסיכולוג, בחר לצפצף על עשרות ומאות שנים של תיאוריות פסיכולוגיות כפי שהוא מצפצף על כולם. כשנאמר לו שהעוזרות הפרלמנטריות דורשות שיתנצל על דבריו, אמר: "הם יכולים לקפוץ לי".
ח"כ שרוני - הגם שהוא בסך הכול פאזה חולפת ופתטית בחיינו - מייצג תופעה חמורה ביותר, והיא תופעת הצפצוף. דוגמאות? בשפע. ראו נא את נשיא המדינה שבוחר להיאחז בנשיאות כמו בקרנות מזבח רעועות - ואנחנו שותקים. ראו נא את המפכ"ל ובכירים במשטרה הננזפים ונזרקים מכל המדרגות בעקבות דברי שקר שאמרו - ואנחנו שותקים. ראו נא את ראש הממשלה העומד בפני חקירה פלילית - ואנחנו שותקים. ראו נא את רשות המיסים, ראו נא שליש מחברי הכנסת שלנו, ראו נא שרים לשעבר, ח"כים לשעבר, שחקני כדורגל המוכרים משחקים - ואנחנו שותקים, שותקים ושותקים. הם מצפצפים ואנחנו שותקים.
עכשיו תאמרו ודאי - "לא כך היא. אנחנו כותבים טוקבקים, אנחנו כותבים מכתבים, אנחנו מקטרים בארוחת השבת תוך כדי אכילת צ'ולנט שחום", אלא שכנראה הדבר אינו מספיק. כשראש ממשלה עומד בפני חקירה פלילית - יש לצאת לרחובות. כשנשיא המדינה מואשם באונס ובעבירות מין חמורות - יש לשאוג עד אובדן קול. כשח"כ עלוב פוגע בנשים - יש לעשות מעשה, וכשאותו ח"כ מגיש הצעת חוק בזויה שדורשת מבחורות להתלונן על אונס תוך 96 שעות - יש לעלות לכנסת, לשאוג עד אובדן קול, לקשור עצמנו בשלשלאות, עד שהם יבינו שעלינו לא יצפצפו יותר. הם יצפצפו ויפגעו בנו? אנחנו נגדע את ידם.
