שמחה טל תבעה את ענבל משאלי בבית המשפט לתביעות קטנות בבית-שמש לאחר שקנתה ממנה כלב מגזע "שי צו" עיוור. מכתב התביעה עלה שבעת המכירה סבל הכלב מפגם חמור בעינו שהביא בסופו של דבר לעקירת עין אחת.

הכלב נמכר לטל תמורת סך של 2,000 שקל לאחר שמשאלי רכשה אותו, מספר חודשים קודם לכן, תמורת 3,500 שקל. לדברי טל, בעת מכירת הכלב, משאלי אמרה לה שלכלב בעיה בעין, והוא מטופל בטיפות עיניים אנטי דלקתיות ומסרה לה את הטיפות להמשך טיפול. טל הדגישה שלמחרת הקנייה, הכלב נבדק על-ידי וטרינר, שקבע שהוא עיוור בעין שמאל על-רקע פגיעה בקרנית. "כשביקשתי להחזיר את הכלב ולקבל את כספי נתקלתי בסירוב".

משאלי השיבה בכתב ההגנה שלא הייתה מודעת לחומרת הליקוי בעין, וגם הוטרינר שאליו פנתה לא אמר לה זאת. היא ביקשה לדחות את התביעה.

בפסק הדין חייבה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ, את משאלי לשלם לטל 1,850 שקל. "הקביעה הרפואית הברורה בדבר העיוורון ימים ספורים לאחר חילופי הבעלים מצביעה על כך שהליקוי בעין היה קיים גם במועד מכירת הכלב... המחיר הנמוך הופיע כבר מלכתחילה במודעה ולא נטען שהופחת כתוצאה ממו"מ בין הצדדים, העדר קונים וכדומה. כך שקיימת אפשרות סבירה שהנתבעת הייתה מודעת לעיוורונו של הכלב, או לפחות לכך שהוא סובל מבעיה של ממש בעינו, ולכן דרשה מלכתחילה מחיר נמוך יחסית. גם אם הנתבעת לא הייתה מודעת לכך, היא מכרה לתובעת כלב עיוור בעינו האחת".

כן הדגישה השופטת כי "כיוון שהנתבעת עצמה ידעה על מחלה בעין, והאבחון הראשוני ניתן יום לאחר העסקה ע"י וטרינר שאינו מומחה ברפואת עיניים, הרי שאין מדובר 'בפגם נסתר', במחלה שטרם התפרצה וכד', אלא בליקוי רפואי משמעותי. פגם כזה היה על הנתבעת להביאה לידיעת התובעת, ולכל הפחות להביא לידיעתה את הצורך לבדוק ולברר מצבו של הכלב טרם הקניה. הכלב שנמכר היה, ככל שניתן לכנות כך יצור חי, 'סחורה פגומה' שנמכרה ע"י הנתבעת לתובעת, ללא גילוי נאות".

השופטת הדגישה שטל, הממשיכה להחזיק בכלב, זכאית לפיצוי על ההוצאות שנגרמו לה, וכן על כך שרכשה כלב "פגום".