לישראל מסורת מכובדת של תסכיתי רדיו. באמצע שנות ה-60 היה הרדיו מדיום מרכזי וחשוב. תוכניות כמו "שלושה בסירה אחת" (שהפכה לספר מצליח) והסדרה הקומית "משפחת שימחון" (שהפכה לסרט מצליח) היו מוכרות לכל, ואלפים נשארו בבית כדי לשמוע את הרפתקאותיו המרתקות של הבלש הבריטי פול טמפל. גם מד"ב ופנטסיה מצאו מקום ברדיו הישראלי.
מד"ב ופנטסיה בקול ישראל
במשך שנים רבות הושמעו בקול ישראל מדי שבוע, במסגרת התוכנית "מסך עולה", תסכיתים שברובם היו עיבודים ליצירות זרות, מיעוטם מקוריים. מספרם של אלה מתקרב ל-2000. מד"ב ופנטסיה לא היו פופולאריים שם כלל וכלל, אך פה ושם, בטעות, הושמעו גם יצירות השייכות לתחום - יצירות פנטסיה קלאסיות כמו "תמונתו של דוריאן גרי" ו"הרוח מטירת קנטרויל" של אוסקר וילד, "המגפה הלבנה" של קארל צ'אפק, "שנגרי לה" מאת ג'מס הילטון (על ארץ אבודה של בני אלמוות בטיבט), "טרילבי" מאת ג'ורג' דה מוריה (על מהפנט שטני ההופך נערה פשוטה לגדולה בזמרות תבל) ו"סולון בלודיה", על-פי סיפור מד"ב היסטורי של תיאודור הרצל (עובד לרדיו על-ידי פנחס קורן), על ממציא טכנולוגיה להשגת שפע אינסופי של מזון המומת כתוצאה מכך. כן הושמע גם עיבוד לספרו של קפקא "מטרמפוזיס", על אדם המגלה בוקר אחד כי הפך לג'וק.
שודרו גם שתי יצירות פנטסיה מפורסמות של הסופר הרוסי הידוע בולגקוב, בתרגום חמדה אלון ובעיבוד מ. צליוק: "השטן במוסקווה" (בששה פרקים), שתיאר את עלילות השטן במוסקווה מודרנית, ו"לב של כלב", סיפור מד"ב על כלב אותו הופכים מדענים לאדם אך הנשאר כלב באופיו. אלה היו סיפורים "גבוליים" של מד"ב ופנטסיה.
מדי פעם השמיעו בקול ישראל גם סיפורי מד"ב טהורים בכל קנה-מידה. "עולם חדש אמיץ" המפורסם של אלדוס הקסלי, למשל, שודר ב-1964 בשלושה חלקים בבימויו של ראובן מורגן (במאי הסדרה המפורסמת והמצליחה על הבלש פול טמפל). עיבוד נוסף לספר של הקסלי, שנעשה בידי מיכאל אוהד - אולי גדול התסכיתאים של הרדיו הישראלי - היה "אחרי קייצים רבים מת הברבור", על אדם המגלה את סוד חיי האלמוות אך הופך כתוצאה לקוף (ספר שתורגם לעברית בידי עמוס גפן, תחת השם "מות הברבור", בהוצאת מצפן).
זכורה מכל היא סדרת תסכיתי מד"ב בשם "עיניים באפלה" מ-1965, שהתבססה על סדרת תסכיתים בריטית מאת פיליפ לבן (City of the Hidden Eyes מ-1959), על גזע יצורים תת-קרקעיים מפלצתיים הצדים מדענים שגילו את עובדת קיומם במעמקי האדמה ומעבירים אותם שטיפת מוח שתפקידה להשכיח את עובדת קיומם. סדרה זו, ששילבה מד"ב ואימה, היתה פופולארית מאד בבריטניה (היא עובדה שם לספר ב-1960 בידי הסופר ג'. ל. מוריסיי (J. L. Morrissey). הסדרה הישראלית זכתה לפופולאריות דומה, בקנה-מידה מקומי.
לאחר מכן הושמעה סדרת מד"ב נוספת, על הניסיון הנואש לעצור אסון אקולוגי, תוצר של קידוח שיצא מכלל שליטה ומאיים להרוס את האטמוספירה. לבסוף מסתבר כי זוהי פעולה של חייזרים עויינים. זו היתה תחילת הניסיונות השונים ליצור מד"ב ברדיו הישראלי. כך הושמעו עיבודים לספריו של ז'ול וורן "אל הירח" ו"אי התעלומות" במסגרת השידורים לילדים ולנוער ב-1976; עובד סיפור מד"ב של סטניסלב לם בשם "אור ירח" אי שם בשנות ה-80 (עם אמנון מסקין ושמעון לב ארי), על מאבקים אישיים בתוך צוותה של ספינת חלל; תסכית בשם "מקצוע" (עם יהודה עפרוני) על-פי אחד מסיפוריו הפחות ידועים של איזק אסימוב, המתאר אדם חסר מקצוע בחברה עתידנית בה מקצועו של כל אחד מוגדר לו מילדותו (את הסיפור ניתן למצוא בקובץ "מחר כפול 9"); "כשהרוח נושבת" מאת רימונד בריגס, בתרגום דני רווה עם אהרון אלמוג וזהרירה חריפאי, על זוג בריטי תמים הנאלץ לחיות בעולם שאחרי שואה גרעינית; וגם תסכית מד"ב על-פי יצירתו של הסופר קורט וונגוט בשם "יום הולדת שמח וונדה ג'ון", בעיבוד פ. קורן.
כן הושמע, בין השאר, תסכית מד"ב מקורי בשם "תבל חצויה" מאת אלון שמוקלר, בו נחצה כדור הארץ לשניים - אך דומה כי בתקופה בה נכתב (ראשית שנות ה-60) היה הוא כמעט יחיד במינו. הרדיו מתאים במיוחד להשמיע סיפורי אימה מצמררים, וכך הושמעו גם עיבודים ללא מעט סיפורי אימים כמו "המקרה המוזר של דוקטור ג'קיל ומר הייד" מאת סטיבנסון, בבימויו של ראובן מורגן, או סיפורי אימה מודרניים יותר כמו "הרוצח הפעוט" מאת רי ברדבורי (על תינוק הרוצח את הוריו) ו"עבורך באהבה ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך (על רוצח בן אלמוות). שניהם הושמעו במסגרת תוכנית תסכיתי המתח המצויינת "בכוונה תחילה" בעיבודו ובבימוי של מיכאל אוהד.
ימי "לאם ולילד"
בשנות השישים והשבעים היתה התוכנית היומית "לאם ולילד" אחת התוכניות הפופולאריות ביותר ברדיו. היתה זו תוכנית של תסכיתים לילדים. במסגרתה שודרו (וחזרו ושודרו אינספור פעמים) גם סדרות תסכיתים מרובות שהתבססו על ספרי פנטסיה לילדים, ביניהן "אחיינו של הקוסם" על-פי ספר מסדרת נארניה של ק. ס. לואיס, "הדחליל מארץ עוץ" על-פי ספר מסדרת עוץ של פרנק באום, "35 במאי" של אריך קסטנר (בעיבודו של הסופר הידוע אורי אורלב), "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה-סנט אקזיפרי (בעשרה פרקים בעיבוד מוטי ברכאן), "מסעות דוליטל הרופא" (בעיבוד מ. אוהד), "סיפורי אלף לילה" ב-19 פרקים, "מסעות גוליבר" של טוויסט, "ילדי המים" על-פי ספרו של צ'רלס קינגסלי, "עליסה בארץ הפלאות" של לואיס קרול (שעובד ב-12 פרקים בידי מוטי ברכאן ב-1979), "ספר היער" של רודיארד קיפלינג, "הרוח בערבי הנחל" לפי קנת גרהם, "פו הדוב", שעובד בשנות ה-60 לרדיו בידי אוריאל אופק בתשעה פרקים, "פינוקיו" שעובד ב-12 פרקים ב-1980, "חרמשנית הכסף" על-פי ספרה של אלינור פרז'ן, "מסע הפלאים של נילס הולגרסן" של סלמה לגרלף, "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" על-פי איאן פלמינג, "ויפלאלאלה" של אני שמידט, על גמד המחולל קסמים, "ג'יימס והאפרסק הענק" לפי ספר של רואלד דאל, סיפורי "נדי פעמוני", על עלילות ילד בובה בארץ הצעצועים, ועוד ועוד. רבות מתוכניות אלה נחרטו היטב בזכרון המאזינים.
היו גם סדרות תסכיתים מקןריות כמו "הגמד סיפורון", על גמד הכותב סיפורים על חוויותיו המוזרות בעולם החי והילדים, ו"קוקי חבקוקי", על תוכי החי עם משפחה "מאמצת". שתי הסדרות היו מאת טובה הרשקוביץ וזכו להצלחה כה גדולה עד שהופיעו גם כסדרות ספרים.
אחת המרשימות בסדרות תסכיתים אלה היתה "כל מה שכמעט קרה וכל מה שיכול היה לקרות לקרשינדו ולי" מאת דבורה עומר - סדרה בת עשרה פרקים מ-1970 שתיארה את הרפתקאותיה של ילדה היוצאת למסע מלא סכנות בחלל בדרך לכוכב החלומות ביחד עם הגמד שלה. גם כאן גרמה ההצלחה לכתיבת התסכיתים כספר.
גלי צה"ל כל הזמן
גם אנשי התחנה הגדולה המתחרה של קול ישראל - גלי צה"ל - לא טמנו ידם בצלחת. בשנות השבעים הם שמיעו תסכית על-פי "פרנקנשטין" מאת מרי שלי. ב-1973 שודרה התוכנית "מה היה אילו", בעריכת מיכאל הנדלזלץ, שהיתה סדרת תסכיתים של היסטוריה חלופית. בין השאר עסקה הסדרה בחלופות שהיו נוצרות אילו ניצח נפולאון בקרב ווטרלו, אילו לא היתה מצליחה ההתנקשות בחיי הדוכס האוסטרי פרנץ פרדיננד (שהביאה לפריצת מלחמת העולם הראשונה) ואילו לא הוטלו פצצות אטום על הירושימה ונאגאסאקי.
תוכנית רדיו אחרת שעסקה בנושאים הקרובים לחובבי המדע הבדיוני היתה "אנחנו לא לבד", ששודרה בגלי צה"ל ב-1978 בעריכתו של אורי ירדני ועסקה בתופעות מוזרות שונות כמו משולש ברמודה וחטיפת הזוג ברני ובטי היל בידי חייזרים, בשילוב של קריינות וקטעי תסכיתים. פרקים מהסדרה פורסמו מעל דפי פנטסיה 2000, אם כי על הנייר הם היו חסרים את האיכות הרדיופונית - השילוב של המוזיקה מקפיאת הדם והדיאלוגים המצמררים. גלי צה"ל אף שידרו סדרה של סיפורי מתח ואימה לשעת לילה מאוחרת בשם "צמרמורת".
סכנה בכוכב אנדימון
עם כל האמור למעלה, הרי שהמרשימים מבין כל תסכיתי המד"ב והפנטסיה ברדיו הישראלי היו אלה שהופיעו בתוכנית הנוער "חתול בשק" ברשת א' - תוכנית ששודרה כל יום בשעה 3 בצהרים, מיד אחרי "לאם ולילד". מחבריהם של חלק גדול מהתסכיתים היו הסופר הידוע לעתיד דוד גרוסמן (שהופיע בהם לעתים קרובות גם כשחקן) והתסכיתאי הפורה דני אלדר.
ב-1976 חיבר גרוסמן סדרה בשם "מרד הרובוטים" (בארבעה פרקים), בה שיחק בעצמו ביחד עם בצלאל לוי. תסכית מעניין במיוחד של גרוסמן מאותה תקופה היה "הפלישה", שהתבסס על התסכית המפורסם של אורסון וולס על-פי "מלחמת העולמות" (ראו חלקו הקודם של המאמר) ותיאר בצורה דרמטית את ההיסטריה שהתחוללה כתוצאה מהשמעת התסכית ההוא ב-1938.
עמיתו של גרוסמן, דני אלדר, לא נשאר חייב. סדרת המד"ב הראשונה והידועה שלו (ואחת מסדרות התסכיתים המפורסמות ביותר ברדיו הישראלי בכלל) היתה "סכנה באנדימון", שהופיעה ב-20 פרקים ב"חתול בשק" ב-1982, כשאורך כל פרק כעשר דקות. כל פרק פתח בהכרזה, שהפכה לקלאסית מאז והושמעה שוב ושוב בשידורים חוזרים: "סכנה באנדימון... סיפור שעוד יקרה... אולי!" לאחר המוזיקה העתידנית (שהזכירה מאד את המוזיקה של סדרת הטלוויזיה הבריטית "דוקטור הו") נשמעו בכל פרק מילות הפתיחה: "אתם צעירים מדי מכדי לזכור, אולי הוריכם זוכרים במעורפל, אבל אני זוכר... איך אפשר לשכוח מה שקרה אז רחוק כל כך לפני זמן רב כל כך... הדבר היה בשנת 2070 וזה קרה בכוכב שלא שמעתם עליו מעולם - שמו היה אנדימון!"
בסדרה תואר מסעם של המדען פרופסור עמית ובנו יריב במאה ה-21 לכוכב אנדימון, שם קיימת, לכאורה, אוטופיה. אך זו מושגת במחיר כבד ביותר - כל הזקנים הופכים ל"אדמחשב" (למעשה קיבורגים). פרופסור יריב מובא לכוכב כדי לחקור את סוד כוחו של ילד המסוגל להפסיק את פעילותם של ה"אדמחשבים" בכח מחשבתו בלבד, ובכך מהווה איום על המשטר. צמד הגיבורים מגלה בהדרגה את אופיו האמיתי והמצמרר של אנדימון ומנסה, בעזרתו של מדען זקן מאנדימון שתגליותיו הן שהביאו ליצירת "האדמחשבים" מלכתחילה, להביא להפלת המשטר האכזרי.
סדרת "סכנה באנדימון" הושמעה שוב ושוב אינספור פעמים במהלך שנות ה-80 וזכתה להצלחה כה גדולה בקרב המאזינים עד שהוקמו לה מועדוני מעריצים בבתי ספר שונים. לדברי אלדר, מבין כאלף תסכיתים שחיבר קיבל "סכנה באנדימון" את מספר התגובות הגדול ביותר מהמאזינים. הסדרה ידועה עד היום כאחת מסדרות התסכיתים הקלאסיות של הרדיו הישראלי.
בעקבות ההצלחה יצר אלדר כמה סדרות תסכיתי מד"ב נוספות, כמו "בחזרה לקרטיקון" (ואולי היה השם "הקץ לנשק" - יש גרסאות שונות) - סדרה על עולם המיצר כלי נשק ומוכר אותם לכל הגלקסיה ועל מאבקו של איש כדור הארץ למנוע זאת (הוא מצליח, לבסוף, באמצעים טלפתיים). סדרה נוספת ששודרה לבתי-ספר עסקה בעולם בו רובוטים משמשים כיועצים בממלכה והעבירה מסרים חינוכיים שונים. כל הסדרות האלה גילו תחכום רב בשימוש בנושאי מד"ב שונים ובהפעלת דמיונם של המאזינים.
למרבה הצער, לניסיונות מוצלחים אלה לא היה המשך. כמו בארה"ב, גם כאן הופיעה הטלוויזיה והפכה לאמצעי הדרמה העיקרי. כך חוסלו, למעשה, תסכיתי הרדיו. ניסיונות בודדים להמשיך לשדר סדרות של תסכיתי אימה כמו "חתול שחור" (תסכיתים בנושאי אימה והעל-טבעי של השדרן יצחק נוי) במסגרת "חתול בשק", מהם הופיעו כ-17 פרקים ב-1979, ו"חלחלילה" (יצחק נוי שוב), לא זכו להצלחה. שידורי התסכיתים החדשים לילדים מתו אי שם באמצע שנות השמונים והתסכיתים למבוגרים גוועו באמצע שנות ה-90, עם סגירת מחלקת התסכיתים של קול ישראל. ז'אנר תסכיתי הרדיו בישראל שרוי כרגע במוות קליני.
ברדיו אפשר היה להפיק מגוון של סיפורי מד"ב מעולים (כפי שהראה אלדר) באמצעים זולים - סיפורים שאותם לא נתן לעשות בטלוויזיה הישראלית בתקציבים המוגבלים של ההפקה המקומית. בתחנות הרדיו המקומיות, שיכלו לשמש במה לתחום זה, יש אדישות מוחלטת לתסכיתים. הן מעדיפות להתמקד בתוכניות ראיונות בענייני מין, פוליטיקה וכמובן מוזיקה, מתוך הנחה שרק אלו מעניינות את המאזינים. לא מהן תבוא הישועה לז'אנר התסכיתים.
ברחבי העולם יש כיום תחייה של ז'אנר תסכיתי הרדיו - תחייה המתבצעת דרך האינטרנט, שם מתגבשות קבוצות חובבים. אלה מחליפים ביניהם קלטות וקבצי קול של תסכיתים ישנים ויוצרים תסכיתים חדשים - תסכיתים השייכים ברובם המוחלט לז'אנרים של המד"ב והאימה - ז'אנרים אחרים כמעט שאינם מופיעים שם.
האם תתכן תחיה דומה של התסכית גם בישראל? לרוע המזל חלק מהתסכיתים, כמו "עיניים באפלה", שוב אינו קיים בארכיונים (אלא אם כן הם נשמרו בידי אספנים מרחיקי ראות) וכך אבדו, כנראה, לנצח. בנוסף לכך, קול ישראל וגלי צה"ל אינם ששים להשמיע או להפיץ את החומר שהשתמר, המעלה אבק בארכיוניהם. ראם באר, בעליו של אחד מאתרי המד"ב הישראלים היפים ביותר באינטרנט, (הכולל מאמר מצוין בשם "קולות מן העבר" על תסכיתי הדרמה של הרדיו האמריקני), ניסה לבדוק אפשרות להעלאת תסכיתים ישנים על האינטרנט, אך נענה כי בקול ישראל מעדיפים שלא לאשר זאת, שכן לא ברור מה יהיו התוצאות של פעולות כאלה.
עם זאת יש גם בישראל לא מעטים הזוכרים בנוסטלגיה את תסכיתי הרדיו הישנים והיו מעוניינים להאזין להם שוב. יש לקוות כי גם אצלנו תמצא דרך להעלות את התסכיתים על הרשת, וכי תסכית המדע הבדיוני, שהוא המדיום המרשים ביותר לסיפורי המד"ב, ימשיך להתקיים ולשגשג.
