בית משפט העליון דחה את בקשתו של ח"כ לשעבר שלמה בניזרי לדיון נוסף בעונש 4 שנות מאסר שהוטל עליו (יום א', 26.7.09). המשנה לנשיאת בית משפט העליון אליעזר ריבלין דחה את טענות בניזרי כי מדובר בהחמרה בעונש ובהלכה חדשה וקבע כי אין עילה לדיון נוסף. בניזרי ירצה 4 שנות מאסר.

בניזרי טען בבקשה שהוגשה באמצעות באי-כוחו עוה"ד חימי, נהרי, ואשכנזי כי יש מקום לדיון נוסף מאחר שבעונשו נקבעה "מדיניות ענישה חדשה ומחמירה בנוגע לעבירות של שחיתות בה נגועים אישי ממשל", שיש בה "הלכה חדשה", הנוקטת בגישה "תעריפית" השוללת התחשבות בשיקולים המטים את הכף לכיוון ההקלה. לטענתו, פסק הדין בעניינו "עומד בסתירה לעקרון הענישה האינדיבידואלית....מבטא חריגה ממדיניות הענישה הנהוגה והראויה, וקובע רף ענישה המבוסס על אינטרס ההרתעה, מבלי לפתוח צוהר להתחשבות בנסיבות אישיות ואחרות המצדיקות הפחתה בעונש".

הטענות מרחיקות לכת יותר מההלכה

השופט ריבלין כתב בהחלטה כי למרות מאמצי באי-כוחו של בניזרי "לשוות לבקשה נופך של דיון בהלכה חדשה בעלת השלכות מרחיקות לכת על תפיסת הענישה במערכת המשפט בישראל", הרי שהטענות בבקשה "מרחיקות לכת יותר מן ההלכה עצמה".

הוא הדגיש כי בית המשפט העליון הבהיר את הצורך הקיים "להחמיר את רף הענישה בנוגע לעבירות מהסוג הנדון:כדי להתמודד עם נגע זה [תופעת השחיתות בה נגועים אישי ממשל] ולהרתיע את הרבים, לא די עוד במלל ודברי כיבושין, והגיעה העת לעשות מעשה, על-ידי הצגתו של תג מחיר גבוה מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של עבירות בתחום זה".

אלא, הוסיף ריבלין, בכך "אין כל חדש", "בית המשפט העליון נדרש לא אחת לצורך להתוות את רף הענישה בעבירות מסוימות; במקרים מסוימים, כאשר מתברר כי הרף שהיה נהוג בעבר לא הגשים את מטרות הענישה, יש ויש מקום לקבוע רף חדש. בענייננו, עמד בית המשפט העליון על הצורך לחזק את ההרתעה מפני מעשי שחיתות, זאת על-רקע החומרה הרבה שיש בעבירות אלה והמשמעות הקשה שיש לריבוי המקרים האלה על דמותה של החברה הישראלית".

הבין את תפקידו בצורה מעוותת

בית המשפט לדבריו לא בא לשלול התחשבות בשיקולי ענישה נוספים פרט לשיקול ההרתעה, ולא בא לכבול את ידיהן של הערכאות המבררות בכל הנוגע להתחשבות בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה ובנסיבותיו האישיות של העבריין. "הנה כי כן, באי-כוחו של המבקש קוראים בפסק-הדין 'הלכות' שלא נקבעו בו כלל-וכלל".

אמנם עונשו של בניזרי הוחמר באופן ניכר, כתב השופט, אך "לא למותר לציין כי בית המשפט העליון התייחס בפסק-הדין למאפיינים המיוחדים של המקרה הנדון. בין היתר עמד בית המשפט על היותו של המבקש שר בממשלת ישראל, שהבין את תפקידו בצורה מעוותת, ושביצע את המעשים שבהם הורשע הן על-מנת שסלע יוסיף לתרום לישיבה של הרב אלבז, הן על-מנת לקבל לידיו-שלו טובות הנאה. בית המשפט הוסיף: אכן, מתוך הראיות עליהן מתבססת ההרשעה מסתמן כי סלע הנו איש מושחת ומשחית, אולם הדבר לא מנע מבניזרי לקבל מידיו טובות הנאה בעלות ערך כספי ניכר, תוך שהוא צופה לקבל נתח גדול יותר בצורת המניות שהובטחו לו בבית המלון שהיה אמור לקום במועצה האזורית מגילות. לצורך כך היה בניזרי מוכן להרחיק לכת על-ידי הפגנתו ברבים של יחס חם כלפי סלע, וניסיון להשפיע על החלטותיהם של פקידים ועל סדרי מינהל מהם הפיק סלע או עשוי היה להפיק רווחי עתק. התנהגות זו בנוסף למאמצים שעשה בניזרי בעקבות פתיחתה של החקירה כדי לשבש מהלכי משפט, הובילוני למסקנה כי אין העונש שהושת עליו הולם את חומרתם של המעשים, וספק אם יש בו כדי להשיג את הרתעת הרבים".

לא דיון נוסף אלא הטמעה ויישום

עוד נדחו טענות בניזרי כי בית משפט לא לקח בחשבון נסיבות אישיות "אין יסוד לסברה כי בית המשפט העליון עצם במקרה זה את עיניו והתעלם מנסיבות רלוונטיות לקביעת שיעור העונש, לרבות נסיבות שלא הוזכרו במפורש בפסק-הדין (אך הופיעו בפירוט רב בגזר-הדין של בית המשפט המחוזי ובטיעוני הצדדים). בסופו של יום, לאחר בחינת השיקולים כולם, ראה בית המשפט העליון לנכון להחמיר בעונשו של המבקש, החמרה ניכרת כאמור, ובתוך כך גם הנחה את הערכאות הדיוניות באשר לחומרה שיש לייחס לעבירות מהסוג הנדון - חומרה שצריכה לבוא לכלל ביטוי גם במדיניות הענישה. התווייה זו אינה צריכה דיון נוסף, אלא הטמעה ויישום הן בשדרות השלטון הן בשדרות המשפט".

בהתייחסו ל"ערפול" כטענת בניזרי בכל הנוגע לעבירת הפרת אמונים והחלתה על בניזרי כתב השופט כי "בעניין זה לא נקבעה בפסק-הדין נשוא הבקשה כל הלכה, וממילא אין לקיים לגביו דיון נוסף".