איל אלייה הגיש לבית משפט המחוזי בתל אביב ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעיר מיום 04.05.2009, שהרשיע אותו לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וסירוב להיבדק בדיקת דם. על אלייה הוטלו העונשים הבאים: פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על-תנאי למשך 3 שנים; מאסר לתקופה של 9 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 3,500 שקל או 50 ימי מאסר תמורתו.

עורך דינו של אליה טען שלא התקיימה עבירת הסירוב להיבדק בדיקת דם, שכן אלייה הסכים לביצוע הבדיקה, אך התנה אותה בנטילת תרופה אנטיביוטית מאחר והוא סובל ממחלה זיהומית. "לאור הנסיבות, מדובר היה בבקשה לגיטימית ביותר, אשר היה על בית החולים לכבדה. משלא נעתר בית החולים לבקשה ניתן לומר כי הכשילו את הסכמתו לביצוע הבדיקה". המדינה השיבה שאלייה הורשע בפסק-דין מנומק ומפורט שלא נפלה בו שגגה. "הכרעת הדין מבוססת בעיקרה על ממצאי מהימנות ובית המשפט קמא קבע כי מהתנהגותו של המערער, שהוכחה באמצעות עדים ומסמכים, לרבות דוח מאפיינים, עלה כי במועד האירוע הוא היה שיכור. כמו-כן, בית המשפט קמא קבע לאחר ששמע את עדות המערער, כי הוא דוחה את גרסתו". המדינה הוסיפה שלא הוכח קשר בין נטילת דגימת דם לצורך בדיקת השכרות, לבין פגיעה בבריאותו של המערער. "המערער סיפר על בעיותיו הבריאותיות רק כשהגיעו לבית החולים, ולא מיד כשנעצר על-ידי המשטרה". לדברי המדינה, העונש שנגזר על אלייה ראוי ואין להורות על סיווג הפסילה. "לא יתכן שנהגים המסרבים לבצע בדיקות דם יצאו נשכרים כתוצאה מכך".

שופטת בית משפט המחוזי מרים סוקולוב, דחתה את הערעור. "בהכרעת דינו קבע בית המשפט קמא כי הוא דוחה את גרסת המערער לפיה, למרות הסברי השוטרים, לא הצליח לבצע את הבדיקה באמצעות מכשיר ה'ינשוף'. סירובו של המערער לבצע בדיקת שיכרות באמצעות נטילת דגימת דם, תומכת אף היא בכך שהיה שיכור וניסה למנוע את גילוי שכרותו ... לא מצאתי כי נפלה טעות בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין ... כידוע, הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם הערכאה הדיונית טעתה טעות של ממש או שהעונש שנגזר על-ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים לעניין העונש ואת גזר-דינו של בית משפט קמא, לא שוכנעתי כי עניינו של המערער נופל בגדר המקרים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור". השופטת הוסיפה שאין לסווג את פסילת רישיונו של אלייה באופן שלא תחול בשעות היום שכן הוא הודה שהוא נוהג לשתות אלכוהול גם בצהריים. "הלכה פסוקה היא כי אין להקל בעונשם של המסרבים ליתן בדיקת נשיפה או בדיקת דם ... אשר על כן, אין מקום להתערב גם בגזר דינו של בית משפט קמא".