האם מיי פיינגולד תזכה בכוכב נולד?

כבר בתחילת הערב היה ברור שיש ממה להתרגש - לי בירן חוזר לשיר לנו סולו, ולהזכיר לנו איך נראה ונשמע פיינליסט ששווה לשלוח לו סימוס. בקשר למתמודדים, לחצי הגמר, למשוכה האחרונה, לא היה כל-כך למה לצפות. לכולם היה ברור שהסיפור סגור, מקומם של מיי ולירן באילת מובטח והתחרות היחידה היא על המקום השלישי בין התלתלים של רוני לאלו של ולדי. שני המתמודדים הוודאיים יספקו את הסחורה הרגילה שלהם, השניים שבתחילת העונה איש לא האמין שיגיעו למעמד הזה, יתנו את הנשמה על הבמה, והקרב האמיתי ששווה לחכות לו יהיה זה על המקום הראשון, בשבוע הבא.

אבל במקום עוד ערב צפוי ונינוח קיבלנו חצי גמר שבסופו אפשר לקבוע שהעונה הזו תיזכר כאחת המעניינות בתולדות הכוכב, ולאו-דווקא בזכות איכות הזמרים שייצאו ממנה. אחרי לא מעט דרמות במהלך העונה, שהקשר בינן לבין כישרון או כריזמה מקרי בהחלט, קיבלנו בערב אחד גם היסטוריה שלא נראתה מאז גמר נינט-מימון, וגם מהפך היסטרי יותר מגמר ההראלים - לא רק ששתי בנות הגיעו סוף-סוף לגמר, הרי שהפייבוריט לניצחון, לירן דנינו, הודח ברגע האחרון. סוכני ההימורים ודאי יוצאים מגדרם, נערות ישראל משתוללות בכיכרות ובהפקת "תיכון השיר שלנו" משכתבים תסריטים. מאז אובמה לא התרגשנו ככה.

יש משהו מרענן ואפילו מנחם בהדחה המפתיעה הזו של לירן, שמביאה איתה תחושת התפכחות וחזרה לפרופורציות. אין מה לעשות, על-אף הלוק המושלם והכישרון שאין להתכחש לו, ללירן היה אמש ערב מזעזע. חולה, צרוד, יהיה מה שזה לא יהיה - חצי הגמר היה הערב הרע ביותר של לירן העונה, וככה לא מגיעים לאילת. הביצוע הראשון שלו, "ואני קורא לך", היה לאה וזייפני, ובביצוע השני ל"חופשי זה לגמרי לבד" הוא התרסק והתפזר. או כמו שמרגול סיכמה בחוכמה: "אכזבת, התבלבלת וחירבשת את השיר". הייתה תחושה שבכל זאת יש לו מספיק מעריצים שתלו על הקיר את השער של "מעריב לנוער" ולא יסכימו להגיע לחוף הדקל בלעדיו. אך מתברר שלא קל למרוח את המסמסים בקרם לשיער וקלגרון. אומנם לא בטוח שרוני או ולדי ראויים יותר לגמר מלירן, אך אין ספק שההפתעה הייתה שווה את ההדחה שלו. אין כמו פרץ אדרנלין בשידור ישיר.

הציפייה האוטומטית לאנטי קליימקס במהלך הערב לא הייתה לשווא, ובאמת אף אחד מהמתמודדים לא סיפק את הסחורה בסיבוב הראשון. הם טבעו בים הציפיות של הילדות בקהל וניפקו ביצועים אנמיים ואדישים, כאילו החום באילת כבר הכריע אותם. אך חוץ מלירן, שאר המתמודדים התאוששו בסיבוב השני, שהצדיק את מתקפת הפרומואים הפומפוזית של השבוע האחרון. אחרי רגרסיה קלה לדלומי של תחילת העונה, רוני חזרה אלינו בסיבוב השני עם ביצוע נקי ומקסים ל"בגלל הלילה", מיי שיחקה אותה בגדול עם "הללויה" של לאונרד כהן וולדי המשיך לספק את האיכות המביכה שהוא מביא לשירי טברנה בחוף הביקיני בסנטוריני, ובעצם כמעט לכל שיר שהוא מבצע.

השלישייה המפתיעה גם הפכה את מסחטת המסרונים החדישה - הטוויסט של שתי הדחות בערב הגמר - למעניינת הרבה יותר. ההדחה של לירן כנראה פינתה את הדרך למיי לזכייה בתואר הנכסף, אך עכשיו שגם ולדי ורוני בגמר, פתאום נהיה מעניין לראות את הקרב על המקום השני. בכלל, קשה שלא לצאת מערב כזה עם מנה גדושה של ציפיות לקראת גמר, שאולי בכל זאת כל אחד יכול לזכות בו. מיי אומנם מרשימה ובשלה יותר מכולם, אך היא לא גדלה, פרחה והתפתחה אל מול עינינו כמו רוני, תכונה שמחמיאה לכל כוכב נולד טרי. וולדי? מדובר בתופעה שאי-אפשר להסביר, אך אם הוא הצליח להגיע עד הגמר, כנראה שגם אין שום סיבה שהוא לא ייקח אותו.