מדינה יהודית ודמוקרטית?

חוקי היסוד של המדינה מגדירים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ערכיה של מדינת ישראל הם ערכים יהודיים ודמוקרטיים. ישראל איננה רק מדינה יהודית או דמוקרטית. היא גם יהודית וגם דמוקרטית.

שני המרכיבים האלה סותרים זה את זה. בבסיס היהדות עומד מעמדו המיוחד של העם היהודי בהשוואה לעמים אחרים. העם היהודי הוא עם סגולה. עמים אחרים נחותים ממנו. גם ליהודי כיחיד יש מעמד מיוחד בהשוואה לנוכרי. יש דעה בהלכה שלנוכרי אין בכלל נשמה והוא אינו נחשב לאדם. הזרע של גוי הוא זרע של בהמה. יש גם דעה בהלכה שמותר ליהודי לא להציל גוי במצוקה. נישואי תערובת אסורים. אין מחלוקת שהיהודי והנוכרי אינם שווי זכויות והיהודי נעלה מהנוכרי.

בבסיס הדמוקרטיה לעומת זאת עומד עיקרון השוויון. כל בני האדם נולדו שווים. אין להפלות ביניהם על בסיס גזע, דת, מין ולאום.

דומה שאין סתירה גדולה מזאת שבין יהדות לדמוקרטיה וכל ניסיון ליישב ביניהן נדון לכישלון. נמצאנו למדים שערכיה של המדינה סותרים זה את זה וסתירה בין ערכים כמוה כהעדר ערכים.

הסתירה הזאת איננה המצאה ישראלית. בהחלטת העצרת הכללית משנת 1947, הידועה גם כ"תוכנית החלוקה", נקבע שבמקום המנדט הבריטי על א"י יקומו מדינה יהודית, מדינה ערבית ואזור בינלאומי שיכלול את ירושלים. כל אחת מהמדינות חויבה לכונן חוקה דמוקרטית שתבטיח זכויות אדם לכל התושבים, ובלשון ההחלטה- "לתת ערובה לזכויות שוות לכל איש, ללא הפליה בעניינים אזרחיים, מדיניים, כלכליים ודתיים, להנאה מזכויות אנוש וחרויות יסוד, כגון חופש הדת, השפה, הדיבור והפרסום, חינוך, אספה והתאגדות".

וכאן נשאלת השאלה כיצד ניתן להקים מדינה שמעניקה זכויות יתר ליהודים, כמו חוק השבות, ומצהירה על עצמה שהיא מדינתו של העם היהודי, ומצד שני נוהגת בשוויון כלפי כל אזרחיה- ערבים ויהודים כאחד.

אופיה של המדינה עומד בבסיס הסכסוך הישראלי ערבי. מדינות ערב לא מכירות בישראל בגלל היותה מדינה יהודית. הטיעון שלהן הוא שישראל גזלה את אדמתם של הערבים. טיעון זה מזין גם את ארגוני הטרור הערביים, ומצדיק בעיניהם שפיכות דמים.

לדעתי, אין סיכוי ליישב את הסכסוך כל עוד ישראל תמשיך להיות מדינה "יהודית ודמוקרטית". אזרחי המדינה צריכים להחליט אם רצונם בהמשך המצב הקיים או במדינת כל אזרחיה.