מר עמוס שוקן, מציע, במאמר בהארץ שפורסם ביום 19.4.07, להיפטר מהמנון התקווה האנכרוניסטי ולהחליפו במשהו קל יותר לעיכול, במיוחד עבור ערביי ישראל.
אכן, רעיון הראוי לכל שבח, שגרר אחריו לא מעט תגובות קוראים.
כמובן, ייתכן שנוסח רך מידי של המנון חדש עלול לא להיות מקובל על אנשים מסוגו של ראאד סאלח לדוגמה.
כדי שגם מר סאלח יוכל לשיר את ההמנון בעין דומעת ובנפש הומיה, ברור שכדאי לאמץ להמנון משהו, אולי מבית מדרשם של בעלי המניות החדשים של מר שוקן הכבוד. וכך, יש לשקול לבחור להמנון את שירם הידוע של פלוגות הסער הנאציות "כשדם היהודים יותז מהסכין ייטב לנו כפליים"
במקום אנאכרוניזם ציוני נזכה למשהו פוסט-מודרניסטי - פוסט-ציוני מהעושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס.
אמצעי התקשורת מבשרים לנו כי בחג העצמאות הממשמש ובא יזכו אזרחי ישראל לבידור חינם בגני יהושע, מתנתו של מר גאידמק, להלן: ארקדי.
לא זו בלבד, אלא ארטיקים יחולקו חינם לכל דורש!
אפילו כבר מדברים נכבדות בחלוקת שיפודים חינם! אחד שיפוד לנפש הומיה.
יודע ארקדי נפש ישראלי, וגם אנו מתחילים להבין את נפש הגאידמק.
לכן, בענווה הדרושה, מציע כותב שורות אלו להטביע מטבע נ"ט לחרות ישראל ועליו פרופילו של ארקדי.
שווי המטבע ייקבע לאחד שיפוד ואחד ארטיק (שתייה לחוד).
ליום העצמאות הקרב ובא, החליט מצילנו וראש צבאנו החדש להעלות את משכורות הקצינים הזוטרים ב - 15%.
אם נפוליאון סבר שהצבא צועד על קיבתו, מסתבר שתוספת מזומנים משפרת את המצב הקולינרי בבתי האוכל של אבן גבירול.
רמט"כלנו החדש סבור שב-15% פעוטים יתחרה הצבא עם התנאים המופלגים שלדעתו מוענקים באזרחות לכל צרוע וזב חוטם.
אין לנו להסתפק בדרישותיו הצנועות של מצביאנו אלא לדרוש עוד. למשל: "תוספת בושה" הינה ממש בגדר כורח לאחר מלחמת לבנון השניה.
אולי גם אופציות למתמידים בעלות חלקית על טנק או סתם על איזה ג'יפ יוקרתי עם מקום חניה צמוד.
מכיוון שלאימי, בת ה- 94, נותרו עדיין בקצבת ביטוח הלאומי החודשית שלה 1,180 ש"ח שטרם נשדדו ממנה, הרי אין ספק שתשמח להשקיע לפחות את חלקם במכונת המלחמה המשומנת והיעילה שלנו.
חג שמח
