בית המשפט המחוזי בירושלים, על דעת רוב, החליט כי שני ילדים שאמם נרצחה בידי אביהם, יגדלו אצל הורי האב ולא אצל הורי האם. בכך הפכו החלטה קודמת של בית משפט לענייני משפחה. השופטים, חנה בן-עמי ורפי כרמל, על דעתו המתנגדת של השופט
יעקב צבן, קבעו כי יש לתת משקל נכבד לרצונם הנחרץ של הילדים, בני 14 ו-12 וכי "אין לבחון את טובת הילד באספקלריה של שיקולי שכר ועונש". בהחלטה נחשפו מכתבי תחנונים של היתומה לשופט בית משפט לענייני משפחה מרכוס פיליפ לבטל את החלטתו לשלוח אותם לבית הורי האם.
מאבק מר בין הסבים מדובר בילדים שעולמם התהפך עליהם בשנת 2000 כשאביהם רצח את אמם. שנה לאחר מכן נשפט האב ונשלח למאסר עולם. עם כניסתו של האב לכלא, נקלעו הילדים למאבק מר בין הורי האב להורי האם על האפוטרופסות. תחילה החליט בית משפט להעניק את האפוטרופסות על הילדים להורי האם. אלא שהילדים לא רוו נחת בבית זה והתלוננו כי מוטלות עליהן מגבלות חמורות בכל הנוגע לקשר עם אביהם. הם ביקשו לשוב לבית הורי האב שבו זכו לבית חם ואוהב.
על-רקע המאבק המר בין שני זוגות הסבים, והמלצות מומחים, הוחלט על השמתם של הילדים בפנימייה. הילדים לא קיבלו את הדין ואף ברחו מהפנימייה להורי האב שנקלעו בשל כך לסכנת מאסר. בד-בבד, שלחה היתומה מכתבי תחנונים רבים לשופט בית משפט לענייני משפחה אשר החליט כי מקומם של היתומים אצל הורי האם.
הילדה הגדירה את ההחלטה "טעות חמורה" וציינה כי בבית הורי האם חסרים לה "התמיכה, האהבה והביטחון שהיו לה בבית הורי האב", וכי הורי האם משקרים לה ואף הסב חסם לה את הגישה לדואר האלקטרוני. "אני חשה בבית הסבים כמו בבית סוהר", התלוננה הילדה. היא אף ציינה כי למדה במסגרת בית הספר על זכויות הילד והתברר לה שזכותם של ילדים לגדול בבית תקין. בבית הורי האם, טענה, היא אינה מקבלת חום ואהבה, וחשה כמו "עץ שעקרו אותו ממקום גידולו הטבעי". היא אף חשפה בפני השופט כי אבי האם הציע לה לראות את תיק הרצח אולם היא סירבה "ובכתה 'עד אובדן הנשימה'". במכתביה טענה, כי המציאות אותה מבקשים הורי האם לחשוף בפני הילדים "אינה בריאה". מכתביה של היתומה לא נענו.
השיקול היחיד - טובת הילדים בעקבות לחץ הילדים, ערערו הורי האב לבית המשפט העליון, והשופטת
מרים נאור הורתה לבית המשפט המחוזי לדון שוב בפרשה. כאמור, שופטי "המחוזי" חנה בן-עמי ורפי כרמל החליטו להפוך את ההחלטה ולהורות על חזרת הילדים לבית הורי האב. זאת לאחר ששמעו את הילדים ואת הסבים. בהחלטה כתבו כי הרושם שהותירו הילדים, הוא "כי רצונם נחרץ להתגורר עם הורי האב הוא כן ואמיתי. אל לנו לשכוח כי מדובר בילדה בת 14 וילד בן כ-12 שנים. מלבד בשלותם האובייקטיבית על-פי גילם, מדובר בנער ונערה בוגרים לגילם, נבונים ואינטליגנטים המבינים את מצבם וההשלכות שיש למאוויים שלהם. לרצון נחרץ זה יש ליתן משקל נכבד בסוגיית המשמורת... אין לבחון את טובת הילד באספקלריה של שיקולי שכר ועונש. השיקול היחיד שצריך להילקח בחשבון הוא טובתם של הקטינים בין בהתייחס לעבר ובין בשים לב לעתיד".
הורי האם "לא מצאו מסילות ללב הנכדים", כתבו השופטים והוסיפו כי המגבלות שהטילו הורי האם על הילדים לרבות הגבלות על משך הביקורים אצל האב, אי-מתן רשות לשיחות טלפוניות וההגבלות על הקשר עימו "אך האדירו את זוהרה של משפחת האב". הם אף מתחו ביקורת על העולה מדברי היתומה לפיהם הסב ביקש לחשוף בפניה את תיק הרצח בבחינת חשיפה ל"אמת משפטית". "משמעות הפנמת מסר זה הוא הפיכת עולמם של הילדים על פיו, והפיכתם ליתומים בפועל גם מאב".
לא התחשבו בנסיבות הטרגיות כמו-כן, לא חסכו ביקורתם מבית המשפט ומהמומחים שהורו על השמת הילדים בפנימייה, בניגוד לרצונם. "ייתכן כי בנקודת מבט אובייקטיבית מדובר בפתרון 'ראוי' לילדים שכן הוא מאפשר להם להיות בסביבה נייטרלית מלחצים. עם זאת אף לא אחד מהמומחים וממילא גם לא בית המשפט נתן את דעתו אם מסגרת פנימייתית סגורה מתאימה לילדים שבנסיבות טרגיות איבדו את אימם וגם הקשר עם אביהם נותק וכל שנותר להם הוא האהבה והחום שקיבלו מהמשפחה המורחבת. דבר שיתמעט במידה ניכרת ולמעשה 'ייגזל' מהם בהשמה סגורה בפנימייה".
השופטים הדגישו כי נטיית ליבם של הילדים אל הורי האב באה על-רקע "האוירה החמה השוררת בבית, ומתוך חוסר רצון להימצא אצל הורי האם אצלם תוארו אירועים וחיכוכים קשים".
בית המשפט קבע כי המשמורת על הילדים תעבור להורי האב וכי "לסבים משני הצדדים יתאפשר ליצור עימם קשר פתוח מבלי הגבלה כלשהי". כמו-כן, נקבעו להורי האם "הסדרי ראייה", בכל סוף שבוע שני ישהו הילדים בבית הורי האם ובחגים ישהו הילדים אצל הורי האם והאב, לסירוגין.
