גרעין הפרשה: צדיק בינו ניהל מו"מ לרכוש את השליטה בחברת פז מידי חברת ארט-ב, שהוחזקה בידי שניים מתושבי פולין - בוגוסלב בגשיק ואנדריי גונשורובסקי. ממשלת פולין מינתה קודם לכן מפרק לחברה, לאחר שהועלו נגד השניים טענות למרמה וגניבת כספים בפולין בהיקף כולל של כחצי מיליארד דולר.

כדי לממש את כוונתו ולרכוש את חברת פז בכל זאת, גייס צדיק בינו שלושה עורכי דין: רם כספי, צבי אגמון ויהושע רוזנצוויג. נוהל מו"מ עם בגשיק וגונשורובסקי, שיוצגו על-ידי עו"ד דן אבי יצחק. הוסכם: צדיק בינו ישלם 60 מיליון דולר לחברת ארט-ב עבור מניות השליטה בחברת פז, ויתחייב לכסות עוד 15 מיליון דולר לטובות התחייבויות השניים כלפי גד זאבי, כאשר לטענת ארט-ב נועד להעברה לבגשיק ולא לזאבי. בסופו של דבר וכשנתיים לאחר מכן הסכים צדיק בינו לשלם לבגשיק וגונשורובסקי 80 מיליון דולר (ועוד 5 מיליון דולר לזאבי). במקביל ובנוסף הוסכם בעל-פה כי צדיק בינו ישלם 'מתחת לשולחן' 16 מיליון דולר לשניים.

הסכום הנ"ל הנוסף שולם להם, אישית - תוך הסתרת הדבר מהרשויות, כדי לתמרץ אותם למכור את החברה לצדיק בינו דווקא, ולשתף עימו פעולה ליצירת עובדות מוגמרות כלפי מפרק ארט-ב הפולני, ופרקליטו בישראל, עו"ד אליהו מירון (ז"ל).

זמן קצר לאחר התביעה שהגיש מפרק ארט-ב הוטלו בישראל עיקולים על-חשבונות בגשיק וגונשורובסקי וכן על חשבונות ארט-ב בישראל. במקביל הוטלו עיקולים על מניות פז. תוך-כדי ההליכים ובחודשים שלאחר מכן, התנהלו כמה הליכים משפטיים מרכזיים: אחד מהם בבית המשפט המחוזי בתל אביב, השני בפני הבוררים השופט (בדימ.) משה בייסקי ורו"ח יוסי שחק.

במהלך הדיונים נדרשו הצדדים להעלות את טיעוניהם ואף להגיש תצהירים. באותם מסמכים וסיכומים טענו הצדדים, ובראשם צדיק בינו ושלושת פרקליטיו (כולל אגמון), כי ההסכם עם בגשיק וגונשורבסקי כלל רק תשלומים בסך 80 מיליון דולר ו-5 מיליון דולר לזאבי. התשלום הפרטי-האישי לשניים בסך 16 מיליון דולר - הוסתר והועלם.

בתצהירים שהוגשו לבית המשפט נטען כי שולמו עבור המניות רק 80 מיליון דולר. טיעון זה הועלה גם בפני הבוררים בייסקי-שחק, בעת שאלה התבקשו לאשר הסכם פשרה בין ארט-ב לבין צדיק בינו חברות שבשליטתו, לפיו יוסרו העיקולים ממניות פז תמורת 80 מיליון דולר המועברים, שהם-הם, כביכול, התמורה המלאה.

באותה עת הסתירו צדיק בינו ופרקליטיו, כולל עו"ד אגמון, את העובדה הפשוטה: ארט-בי הייתה זכאית לכל תמורת העסקה, היינו: גם ל-16 מיליון דולר ששולמו 'מתחת לשולחן' לבגשיק וגונשורובסקי. ובהוסיפם שקר על שקר הצהירו בינו ופרקליטו, כי התמורה היא 80 מיליון דולר וכי לא שולמו תשלומים נוספים.

הממצאים המפלילים לגבי עו"ד אגמון הוכחו לפני שנים רבות. המשטרה קיימה חקירה מקיפה בעקבות חשיפת הפרשה בשנת 1996 בידי הח"מ, בעיתון גלובס. בחקירה הוכח כי אכן - שולמו 16 מיליון דולר 'מתחת לשולחן'.

העדויות והממצאים הצביעו על עבירות פליליות חמורות. במהלך החקירה וגם בהליכי הבוררות נאלצו כל המעורבים ואף הודו כי שולמו 16 מיליון דולר 'מתחת לשולחן'. בסופה של החקירה המליצה המשטרה כבר לפני כעשר שנים להעמיד לדין את האישים הנ"ל, כולל את עו"ד צבי אגמון. המלצת המשטרה נגנזה על-ידי פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל לאחר סחבת ממושכת, בתואנה, בין היתר: העד המרכזי, עו"ד אליהו מירון, הלך לעולמו.

בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, תלויה ועומדת משנת 2005בקשה לחידוש ההליכים הפליליים נגד עו"ד אגמון, כמו נגד אישים נוספים, ובראשם: איש העסקים צדיק בינו, ועורכי הדין רם כספי, יהושע רוזנצוויג ודן אבי-יצחק.

הבקשה לחידוש החקירה וההליכים הפליליים הוגשה בשנת 2005 על-ידי עו"ד יצחק מירון, בשמו של מפרק חברת ארט-ב הפולנית ושלטונות פולין. עו"ד מירון הסתמך בבקשתו על הגילויים החדשים שהתגלו תוך-כדי בוררות שהתנהלה בין הצדדים - בתחילה בפני השופט (בדימ.) דב לוין (שנפטר תוך-כדי הליכי הבוררות), ולאחר מכן בפני השופט (בדימ.) ישי לויט, שנתן פסק בורר בהתבסס על הממצאים שהתגלו בבוררות בפני קודמו.

למרות חלוף הזמן (משנת 2005), טרם ניתנה על-ידי היועמ"ש מני מזוז או מי מאנשיו החלטה בנושא. עו"ד יהושע למברגר הוא המרכז את הטיפול, אולם למרות פניות חוזרות ונשנות אליו טרם ניתנה הכרעה בתיק כה חשוב, שההליכים בו החלו, כאמור, בשנת 1996.