כחמש שנים לאחר ההינתקות, העניק בג"צ "הכשר" למילה "גירוש" כמבטאת את פינוים של התושבים מגוש קטיף. אך במקביל, ולנוכח הקביעה כי מדובר בביטוי השנוי במחלוקת פוליטית - דבר האסור לשידור בפרסומת מסחרית, דחה בג"צ עתירה שדרשה לאפשר שידור קמפיין ובו הביטוי גירוש.

מדובר בהחלטה במסגרת עתירה לבג"צ של "המטה להצלת העם והמדינה" להורות על שידור פרסומת למוזיאון גוש קטיף, הכוללת את המילה "גירוש".

בית המשפט העליון דחה (יום ד', 28.10.09) עתירה של "המטה להצלת העם והמדינה" באמצעות בא-כוחה עו"ד אביעד ויסולי להורות על שידור הפרסומת. השופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר קיבלו את עמדת רשות השידור והרשות השנייה כי מדובר בפרסומת הכוללת ביטוי "פוליטי" ולפיכך החוק אוסר לשדרה. עם זאת, קבעו כי השימוש במילה "גירוש" הוא לגיטימי.

בהחלטה חשף השופט אליקים רובינשטיין את המאמץ של בית המשפט להביא לפשרה, בהצעה להשתמש במילה שנבחרה על-ידי ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף, "פינוי בכפייה" או "פינוי כפוי". הוא הוסיף כי רשות השידור הייתה נכונה גם לעשות שימוש במילה "עקירה".

"עשינו כן מפני דרכי שלום וחיפוש מכנה משותף שיש להן - כאמור - מקום ערכי בעינינו גם בויכוח הציבורי. הביטוי 'גירוש' לגיטימי כשלעצמו בעיני הרוצים להשתמש בו כדי לתאר פינוי כפוי של אדם מבית שאליו נכנס באישורים כדין, ולא פלש אליו; מלון אבן שושן לשנות האלפיים (2007) מגדיר גירוש כ'שילוח, הרחקה בכוח, גזרת גלות'. ואולם, עסקינן בהקשר משפטי, שבו המתנגדים לביטוי 'גירוש' רואים אותו כמנוגד לתפיסה מדינית שהם מאמינים בה, ועל כן הוא בעיניהם שגוי, ואף לטעמה של העותרת הוא נחלת חלק מן הציבור הפוליטי, כאמור, וחלקי ציבור אחרים משתמשים בביטויים אחרים".

כנובע מכך, הדגיש רובינשטיין, מדובר ב"ביטוי טעון שבשדה שנוי במחלוקת, והעותרת אינה חולקת על כך. על כן הנושא בא בגדרי האיסור שבכללים עליהן אמונות שתי הרשויות. אגב, עצם השימוש בביטוי 'פינוי' בחוק יישום תוכנית ההינתקות, הואיל וקיבל גושפנקה של הכנסת והיה לחוק עלי ספר החוקים, נושא אף הוא משקל בהתייחסות שיפוטית; ולעניין 'כפיה' כבר אמורה מלתנו, גם מפי ועדת מצא".

השופט הוסיף כי "יש מקום לאפשר למוזיאון גוש קטיף להודיע על קיומו בפרסומת במישור האינפורמטיבי. פרסום אינפורמטיבי כזה יכול לומר, למשל, 'מוזיאון גוש קטיף ייפתח... ויכלול מצגת על תולדות הגוש; מבקשים תרומות שניתן להעבירן ל...' או כיוצא בזה, כמובן בלא שניטע מסמרות באשר לנוסח".

עוד כתבו השופטים כי "בנסיבות אין צו להוצאות".