איל ההון מיכאל צ'רנוי, נגדו הגישה המדינה כתב אישום חמור (יחד עם גד זאבי) - במה שזכה לכינוי "פרשת בזק", משיב מלחמה נגד הפרקליטות והמשטרה, ועתה הוא מבקש, בהמרצת פתיחה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, למוטט את החשדות נגדו ולקובע כי הם-הם שפעלו נגדו בניגוד לחוק.
צ'רנוי, באמצעות באי-כוחו עורכי הדין ד"ר י. וינרוט, ירון פירדי, אבינעם כהן, ויוליה ביבלין, מבקש למעשה לקבל ריהבליטיציה מהמדינה, לקבוע כי אין לו 'עבר פלילי', ועל-כן יש להשיב לו את הדרכון.
בבקשה מפורטת ומנומקת, המחזיקה כ-80 עמודים - נגד מדינת ישראל (המיוצגת על-ידי הפרקליטות), משרד הפנים והמשטרה [להלן: המשיבים], מבקש צ'רנוי להצהיר ולהורות:
- כי צ'רנוי קיבל כדין את אזרחותו הישראלית בשנת 1994, כי הוא אזרח ישראלי לכל דבר ועניין, וכי הוא זכאי ממילא לכל הזכויות המוקנות לאזרח ישראלי על-פי כל דין;
- כי הוא קיבל כדין דרכון ישראלי בשנת 1994, כי הוא זכאי להמשיך ולהחזיק בדרכון ישראלי בר תוקף וכי על המשיבים לאפשר לו לעשות כן;
- כי הפרקליטות והמשטרה פעלו בניגוד לעקרונות יסוד חוקתיים, בניגוד לכללי הצדק הטבעי, בניגוד לכללי הגינות בסיסיים שרשויות חייבות בהם, בניגוד לכל סטנדרט של סבירות מינימלית ובניגוד לדין, בקובעם מאז ראשית שנת 2000 - למעלה מחמש שנים לאחר שהוענקו למבקש האזרחות והדרכון - כי הוא לא יוכל להחזיק ולהשתמש בדרכון ישראלי אלא בתעודת מעבר בלבד, וכי יש ספק בתוקף אזרחותו הישראלית של המבקש ו/או בכשרות קבלתה על-ידו;
- כי שלילת השימוש בדרכון ישראלי מן המבקש כאמור לעיל בטלה ומבוטלת גם מחמת זה, שבמשך השנים הרבות שחלפו מאז, לא מצאו המשיבים לנכון לענות לפניות הרבות של המבקש, לא מסרו לו במה הוא חשוד ומה עוול יש בידו, ואף לא זימנו אותו לחקירה כלשהי בנדון;
- כי למבקש אין "עבר פלילי" כלשהו, שיש בו כדי לשלול את אזרחותו הישראלית או להטיל בו דופי אחר;
- כי המשיבים נמנעו, שלא כדין, מלנקוט בדרכי החקירה הראויות על-פי דין, כדי לאושש או להפריך את החשדות שלהם נגד המבקש, וכי בדיקה ראויה וסבירה כזו היתה מפריכה מכל וכל את החשדות הללו, כעולה גם מחומר הראיות המצורף לתובענה זו;
- כי ממילא כל פגיעה מצד המשיבים בזכות כלשהי של המבקש, לרבות זכותו לשם טוב, על בסיס החשדות הללו, הינה פגיעה שלא כדין.
צ'רנוי טוען בהמרצת הפתיחה, כי גם אם הוא מוכן להניח כי בסיפור שיסופר אין בו רשעים ואין בו מבקשי רעה ביודעין; אין בו קונספירציה רציונלית ללכוד מאן דהוא בכף בכוונת מכוון, ודברים שנעשו לא באו לעולם בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה", הרי שהוא - צ'רנוי, הינו קורבן "של פחדים שהפכו לפוביות, של אמצעי פעולה שיצאו מכלל שליטה והם מוליכים את עצמם משל היתה להם חיות משל עצמם, של מנגנון המעצים את עצמו ואת סיבות קיומו ביודעין ושלא ביודעין, ושל תהליכים דיסוננטיים מובהקים, כשעל כל אלה מרחפים "פחד הזר" ובורות".
צ'רנוי טוען בבקשתו, כי מדינת ישראל, שניסתה - עם התמוטטות הגוש הקומוניסטי והעלייה ההמונית הברוכה מממדינות חבר העמים, להתגונן, כביכול, מפני "גורמי כוח רבי עוצמה של פשע ועבריינות, אשר יעשו את דרכם ארצה תוך ניצול לרעה של אפשרויות העליה לישראל והקליטה בה", פעלה באופן בלתי רציונלי נגדו ונגד שורה של אנשים חשודים כביכול, למרות שלא היה מידע ממשי ומבוסס נגדם. להמרצת הפתיחה צורפו תצהירים שהשיג צ'רנוי, מצד גורמי אכיפת החוק ברוסיה ובמדינות אחרות בעולם, המעידים כי החשדות שיוחסו לו - כאילו הוא נמנה כבר ברוסיה עם אנשי הפשע המאורגן, אין בהם ממש, וכל כל הטענות כלפיו הינן רכילויות מרושעות, שגם אם הופצו על-ידי מאן-דהוא, הרי שהם נבדקו ברוסיה ולא נמצא להם בסיס.
כאמור, המדובר בהמרצה מפורטת, המדברת בעדה. עורכי הדין של צ'רנוי, ובראשם ד"ר יעקב וינרוט, השיגו תצהירים משורה של אישי, השופכים אור על מה שאירע, ועל הנסיבות המיוחדות. נביא כאן חלק מהמסמך שהוגש לבית המשפט (מפרק: מבוא ורקע), המתאר היטב את הפרשה (ציטוט, למעט השמטות הכרחיות):
על-פי הקונספט שעלה מן החששות הללו נתפסה מדינת ישראל כמדינת יעד אידיאלית לכוחות רשע של הפשע הרוסי המאורגן. פשע זה נחשב להיות פשע מאורגן בהיקף ובעוצמה חסרי תקדים. הוא נתפס להיות מוקד מרכזי של כוח אשר השתלט על הוואקום והאנומיה שבאו לעולם עם התפוררות מערכות השלטון הסובייטיות, ומבקש לעצמו שטחי מחייה והתרחבות חדשים.
מדינת ישראל נתפסה כיעד טבעי כזה, בשל היותה מדינה מערבית מפותחת מחד, ומדינה קטנה מאידך. שתי תכונות אלו עלולות היו ליצור את הבסיס להון רוכש שלטון. לכך נלוותה העובדה שמדינת ישראל, המסדירה את ההגירה אליה מכוח חוק השבות, איננה יכולה לנקוט בהליכי הברירה הדקדקניים הננקטים על-ידי מדינות אחרות.
לאור האמור החליטה משטרת ישראל להקים את היחב"ל, יחידה לחקירת פשע בינלאומי, שתשים לנגד עיניה שתי מטרות. המטרה האחת, לחשוף כל ניסיונות חדירה למדינת ישראל של גורמי פשע ממדינות חבר העמים, והמטרה השניה, "למרר את חייהם" של חשודים (כלשונו של קצין משטרה בכיר, שיצוטט להלן) על-מנת להרתיע את מי שחושב שמדינת ישראל תהיה לו עיר מקלט.
מגמת ההרתעה חשובה היתה לא פחות, ואולי אף יותר, ממגמת החשיפה. מתוך המטרות, ובעיקר ממטרת ההרתעה, נגזרו האמצעים שבהם נקטה משטרת ישראל.
את האינפורמציה הזו גילה המבקש, בדרך הייסורים שנכפתה עליו, מתוך העיתונות, לרבות ראיונות שניתנו בגלוי ע"י קציני המשטרה. אינפורמציה זו מאומתת גם על-ידי מר יעקב קדמי, שעמד בראש ארגון "נתיב" ופעל במסגרתו במשך כעשרים ואחת שנה. ארגון "נתיב" הוא הזרוע הביצועית של ממשלת ישראל בבריה"מ ובמדינות חבר העמים.
מר קדמי היה מי שחיבר בתחילת שנות התשעים דו"ח מיוחד למשטרת ישראל, דו"ח שהיה מן הראשונים והממצים ביותר בסוגיית הסכנה של חדירת פשע רוסי מאורגן, וריכז את האינדיקציות שהגיעו אליו אודות כניסתם של גורמים החשודים בפלילים למדינת ישראל.
כפי שיתואר להלן בהרחבה, בתחילת הדרך נאלצו הרשויות במדינת ישראל להשתמש בחומרים מודיעיניים מכל מין וסוג. המצב האנומי ששרר אז במדינות חבר העמים וחוסר הבקיאות של רשויות אכיפת החוק בישראל בנעשה שם לא השאירו, באותה עת, כל ברירה אחרת.
ממילא היו הולכים ונאספים חומרים בעלי איכות ראייתית ירודה מאוד, מבלי שתהיה יכולת אמיתית להעריך אותם, ובתוכם חומרים כנגד פלוני או אלמוני שהושתלו בזדון על-ידי בעלי עניין שהיו מודעים למגבלות הללו של הרשויות.
עד כה עמדנו על מה שהתרחש כאן, במדינת ישראל. נקדים ונאמר במאמר מוסגר, כי אין המבקש מלין על האמצעים שננקטו אז, מתוך הפחד, האילוצים והצורך באיסוף מידע מודיעיני תחילה והערכתו אחר כך, בשלב מאוחר יותר.
הרשויות במדינת ישראל לא ידעו ולא יכולות היו לדעת בזמן אמת את אופי, עומק והיקף התהליכים הכלכליים שהתרחשו ברוסיה ובמדינות חבר העמים (להלן: "רוסיה") באותם הימים, וממילא לא יכולות היו לעמוד על ההשלכות הרלוונטיות של תהליכים אלו.
המערב, שנתקל פתע פתאום ב"עושר רוסי" שמקורותיו לא היו נהירים לו, נטה, באופן טבעי, לייחס את העושר של הזרים שהופיעו פתע פתאום בשוקי התחרות לכוחות פשע אפלים.
שני אלמנטים קלאסיים חברו יחדיו להקים את הדמון של המתעשר הרוסי - ה"זרות" והבורות. הנה הופיעו פתע פתאום שוֹנוּת ושונים; חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. המערב היה רגיל לראות ברוסי עימו בא במגע מי שצקלונו ריק ועוצמתו נובעת מתוך היותו בירוקרט של מעצמה. והנה, דווקא מתוך החורבות של מעצמת הקולקטיב, קמו פתע פתאום פרטים שבעושרם עלו על המערב ובכך דמו לו באופן מבהיל. מאידך, היו האנשים הללו דוברי שפה אחרת, בעלי תרבות אחרת, מנטליות זרה ומנהגים אחרים. כל זה אמר דרשני ויצר דמות שקל היה להלביש עליה מחלצות של פשע מאורגן. שהרי אם הכל בא מתוך הפשע, הכל הופך להיות מובן. ומה שמובן לעולם גורע מן הפחד.
רק מאוחר יותר החלה להתבהר התמונה וברוב מדינות המערב אכן הביאה ההתבהרות הזו לשינוי יחס. דברים אלו מתוארים בתמציתם בתצהירו המצ"ב של מר קדמי, ונעמוד על עיקרם בקצרה.
בסוף שנות ה-80' של המאה הקודמת החלה התפוררות האימפריה הסובייטית, ובשנת 1991 נתפרדה בריה"מ למדינות חבר העמים. קריסתה של המעצמה הביאה לסף משבר את השיטה הקומוניסטית הריכוזית אשר שרדה בקושי עד אותה העת, וכלכלת המדינה הגיעה לעברי פי פחת.
מערכות כלכליות עצומות הואטו עד מאוד ואחרות נעצרו ושותקו כליל. התפרקות השלטון הקומוניסטי מוססה את הכוח היחיד שהניע עד כה, גם אם בכבדות רבה, את הכלכלה הסובייטית.
קברניטי המדינה אשר משכו את עגלת הרפורמות עד הנה, הבינו כי נדרשת פעולה נמרצת אשר תניע מחדש את המערכת הכלכלית, אך בה בעת תמנע את שובו של הפתרון הקומוניסטי למשבר. העברת הכלכלה לידיים פרטיות בהקדם האפשרי - הפרטה בהיקף נרחב ובמהירות רבה - סומנה כמענה הטוב ביותר לצרכים אלו.
הרשויות הרוסיות דאז החליטו להתוות תוכנית הפרטה רדיקלית ובזמן קצר. נקבע, כי כל נכסי המדינה יקבלו ערך כלשהו, ובהתאם לערך הכולל יקבלו אזרחי המדינה, שוברים (vouchers) ששוויים הכולל ישקף את ערך הנכסים.
כחלק משלב זה של ההפרטה, ישבו ועדות שתפקידן היה לקבוע את שוויו של כל נכס ונכס. אך ועדות אלו עמדו בפני קושי יסודי בהערכת שוויים של יחידות וגופים כלכליים שהועמדו להפרטה. במדינות חבר העמים לא היה קיים באותה עת המידע הראשוני הנדרש להערכת שווי כלכלי על-פי הפרמטרים המקובלים בכלכלות שוק חופשי - מוצרים, לא כל שכן יחידות כלכליות שלמות, לא נמכרו שם באופן חופשי מעולם. וכך, שווי הקרקע האמיתי לא היה ידוע; שוויים האמיתי של מבנים לא היה ידוע; שווי היחידות הכלכליות עצמן, כגון מפעל על עובדיו, לא היה ידוע; לא ניתן היה להעריך את שוויו של הידע; לא ניתן היה לאמוד את עלות המוצר לפי כללי השוק החופשי, כיוון שעד אז נרכשה התוצרת על-ידי השלטון בכמות מוכתבת ובמחיר מוכתב; לא ניתן היה לאמוד את הוצאות ההפעלה הריאליות, ובכלל זה את עלות חומרי הגלם, עלות שכר העובדים ותפוקתם האופטימלית; וכיו"ב. מעבר לכך, היו יחידות כלכליות ששותקו ולא פעלו כלל, ואחרות התנהלו בחוסר יעילות. בנוסף, הוערך השווי ברובלים וטרם נהגה שיטה של הצמדה ריאלית כלשהי - כל זאת בעיצומה של אינפלציה דוהרת.
שוויין של יחידות כלכליות עצומות בעלות פוטנציאל כלכלי אדיר, היה, הלכה למעשה, אפסי, ולנכסים יקרי ערך נקבעו ערכים נקובים שהיו, לפי קנה מידה בינלאומי, ערכים נמוכים מאוד.
בהקשר זה חשוב להבין, כי הסכנה המרחפת של חזרת הקומוניזם, כמו גם עצירתה של הכלכלה, חייבו נקיטת צעדים דרסטיים ומידיים. ההנחה שבבסיס ההפרטה היתה, כי לאחר שהכלכלה תעבור לידיים פרטיות יתחיל תהליך של יזמות פרטית וצבירת הון, הקניין ייעשה נייד בהדרגה ויוכל לעבור מיד ליד, וכך יתמלאו התנאים ההכרחיים ליצירתה ולקיומה של כלכלת שוק חופשית. הפרטה מבוקרת, שמטרתה הגדלת הכנסות המדינה, לא עמדה על הפרק באותה עת.
כל השווי הזה היה מגולם בשוברים שחולקו לכל אזרח ואזרח. אך נקל להבין, כי השוברים לא נחשבו בעיני פשוטי העם כבעלי ערך רב, וכי במציאות הכלכלית הקשה ששררה אז היו העובדים נכונים למכור בפרוטות שוברים שקיבלו חינם.
מצב זה היה שעה גדולה וחד-פעמית בתולדות האדם - על-ידי רכישת השוברים ניתן היה לרכוש את נכסיה של מעצמה ב"מחיר נעליים". אך נדרשו לכך אמונה בהמשך קיומו של תהליך ההפרטה ובהמשך תהליכי הדמוקרטיזציה ברוסיה, נטילת סיכונים ברכישת מפעלים ונכסים שהתרבות הניהולית שלהם התמוטטה והיו מצויים בתוך כאוס מוחלט, ואחרון אחרון, ואולי החשוב מכולם, הצברי הון שיאפשרו רכישה מסיבית אשר תקנה שליטה.
שעות כאלה אינן עוברות מן העולם מבלי שיזמים שונים ינצלו אותן למטרותיהם. חלוקת העושר מחדש כאמור לעיל הביאה בסופו של דבר לכך שהמעטים בעלי הון, יוזמה, מעוף ונכונות ליטול סיכונים גרפו את הקופה. זו הייתה שעתם הגדולה של מי שנכנסו לתוך המצב עם יתרונות יחסיים כמו הון התחלתי, או ידע שתורגם בצורות מתוחכמות להון כזה.
למותר לציין, כי גם השלטון הקומוניסטי הריכוזי לא יכול היה לכבוש לחלוטין הצברי הון פרטי שעשו את דרכם באופן מקביל, סמוי או גלוי למחצה, לעתים אסור באופן פורמלי אך נסבל בעצימת עין. זוהי דרכו של עולם מאז ומתמיד. כמו כן, בתקופה שבין תחילת הפרסטרויקה בשנת 1986 לבין תחילת ההפרטה, קמו מיליונרים חדשים (דוגמת המבקש), שעשו רווחים בצורה חוקית מיוזמה פרטית.
כל הטלטול הזה שעברה המערכת הכלכלית הרוסית, שנדרשה להתאים עצמה באחת לסטנדרט מערבי של כלכלת שוק, התבצע על דרך הקדמת ה"נעשה" ל"נשמע". החוק והמשפט ברוסיה פיגרו אחר אילוצי המציאות ותהפוכותיה. הטרנספורמציה הזו, שזיעזעה וטלטלה את הכלכלה ברוח סערה משברת הרים, הקדימה בהרבה את ההתאמות המחוייבות של חוק ומשפט וממילא כל שנעשה נעשה באנומיה ובהיעדר משווע של תואם בין הנורמות המשפטיות למציאות הנוהגת.
סוף דבר התברר, כי פתיחת הכלכלה במדינות חבר העמים אל המערב הפיחה בתעשייה רוח חדשה. היקף פעילותה עלה וכך גם יעילותה. הכלכלה ברוסיה התייצבה ככלכלת שוק ותהליכי ההתאמה הביאו אותה למצב שהיה קרב והולך, בקצב מהיר מאוד, לכלכלות השוק במערב. "כיוון דעל על", ומשנפתח הפתח כפתחה של מחט, פרצה הכלכלה כפתחו של אולם. אנשים שהסתכנו ורכשו נכסים גרפו הון על-ידי מימושים והשקעות מחדש, שלא לדבר על כך כי נכסי מעצמה שהחליפו בעלות קיבלו את הערכים האמיתיים והריאליים של שוק חופשי המקיים סחר חליפין מפותח.
מה שנכון באופן כללי, נכון, כמובן, גם לתעשיות המתכות. מן המפורסמות הוא, כי רוסיה ניחנה באוצרות טבע נדירים בהיקף מדהים ובכללם מרבצי מתכות רבים. הפוטנציאל שלהם אינו טעון הבהרות והדגשות.
היזמים לא היו עשויים מקשה אחת. רובם היו בעלי הון או ידע שתורגם להון. אך כמובן, ששעות כאלה פותחות פתח לבעלי כוח ואף לבעלי אגרוף. אלה האחרונים חמדו בשכיות החמדה הכלכליות ואיימו באופן מתמיד על כל מי שעמד בדרכם. ואכן, במקרים מסויימים נאלצו בעלי הון ויוזמה להיכנע לתכתיבים ואיומים מסויימים של גורמים כאלה, או להעזר בשירותיהם כדי להתגונן מפני בעלי זרוע אחרים.
העובדה שגם גורמים כוחניים נטלו חלק בתהליך ההשתלטות הקלה, כמובן, את הזיהוי המוטעה בין עושר לבין מקור עברייני והמתבונן מהצד שלא הכיר את התהליכים לעומקם יכול היה לסבור בטעות, כי הון רוסי באשר הוא ופשע וחטאה חד הם.
המבקש צבר רכוש רב בתקופת ההתעוררות הגדולה ברוסיה, בעיקר בתחום המתכות. הוא נמנה על אלה שבאו אל התקופה הגדולה ההיא וממונם בידם ועשה את הונו מבלי לגלוש לפלילים. יודגש כבר עתה, כי בכל שנותיו בברית המועצות ולאחר מכן ברוסיה המבקש מעולם לא הורשע בפלילים, לא הועמד לדין ואף לא היה מבוקש על-ידי המשטרה בחשד לביצוע עבירה כלשהי.
עד כאן עמדנו על מה שהתרחש כאן בישראל, ועל מה שהתרחש שם ברוסיה. נעבור עתה לגורם נוסף שהוא אחת מחוליות התווך בין ההתרחשויות הללו. ההתפתחויות בכלכלה, ההזדמנויות שזה עתה באו לעולם, הולידו מטבע הדברים תחרות קשה. בנוסף לתחרות הטבעית ותוצרי הלוואי שלה בכל מקום, יש לזכור כי ברוסיה התחרו בשוק גם אלמנטים חסרי עכבות או אף עברייניים, שהחלו לפתח ברמות של שכלול לא ידוע במערב מערכות של דיס-אינפורמציה והשמצה כנגד מתחרים שעמדו בדרכם.
עיתונות חופשית מסודרת ומבוקרת, הבנויה על איזונים ובלמים, לא היתה בבריה"מ וגם היא רק החלה לעשות את דרכה בעידן החדש של רוסיה. ניתן היה אז, וניתן גם היום, לנצל את העיתונות לייצור ול"פברוק" של השמצות, הטחות ועובדות חסרות יסוד בקלות רבה. דבר זה היה פירצה קוראת לגנב.
לכך הצטרף גורם נוסף. המערב, ובכללו מדינת ישראל, צבר ואסף כל מידע וכל שביב מידע כמידע מודיעיני. הגורמים המשמיצים ידעו את החולשה של רשויות החוק הממונות על איסוף המידע במערב, והם ניצלו עד תום את הקלות הבלתי נסבלת של ייצור מידע כזה והשתלתו, בידיעה ברורה שמערכות הברירה, ההערכה והמיון במערב הינן מערכות לקויות, ומכל מקום, עד שייפול דבר, יהפוך הקורבן המיועד להיות נושא התואר של אותה מפלצת בו חפצו לתארו.
גם שלטונות החוק ברוסיה שהתעצבו מחדש כמו כל האורגנים השלטוניים האחרים, עשו את הבדיקות שלהם ואת החקירות שלהם בנושא הפשע המאורגן. אלא שהשלטונות ברוסיה היו מודעים יותר מן המערב לתעשיית הדיס-אינפורמציה המכוונת, שאף זכתה לכינוי "קומפרומט".
כמעט כל מי שעלה לגדולה ברוסיה זכה ל"טיפול" כזה או אחר של מתחרה או מתחרים. המבקש הינו אחד מן הקורבנות של דיס-אינפורמציה כזו, שהשלטונות הישראליים קיבלו אותה מבלי שייבחנו אותה בכלי שיפוט ביקורתיים סבירים כמתחייב.
עוד יש לזכור, כי הדברים המתוארים לעיל פיתחו גלגל אין סופי המזין את עצמו. נבהיר את הדברים. השמצות שהתחילו כ"קומפרומט" או כדיס-אינפורמציה ברוסיה ומצאו את דרכן לרשויות בישראל ובארצות אחרות, קיבלו "מעמד" בגין עצם השימוש שעשו בהן הרשויות בישראל. כך למשל היה החומר הזה בסיס לפניות של משטרת ישראל למדינות זרות על-מנת לבדוק האם יש למבקש (או לאחרים) עבר פלילי כזה או אחר. עצם משלוח הבקשות, שבהן פורטו העבירות שעל-פי אותו "מידע" מר צ'רני היה מעורב כביכול בביצוען, העיד כמאה עדים בפני המדינות הזרות כי האיש נושא הבקשה הינו חשוד, שהרי "אין עשן בלי אש". כך הפך ה"עשן" להיות "אש", ואותן מדינות כבר יכלו לדווח לצדדים שלישיים כי מדובר באדם חשוד. המעגל נסגר כשמידע זה חזר מאותן מדינות לישראל והרים את עצמו בשרוכי נעליו.
ויודגש שוב, אין בליבו של המבקש על עצם איסוף החומר על-ידי משטרת ישראל. אדרבא, יאספו ויאספו ובלבד שיקיימו את החובות הבסיסיות הנגזרות לא רק מהנורמות המשפטיות אלא מכל התנהגות סבירה והוגנת שבן אנוש זכאי לה. אילו היו המשיבים חוקרים את העניין בכלי החקירה שהדין מעמיד לרשותם על-מנת להגיע להחלטה לכאן או לכאן, אילו זימנו את המבקש בלב פתוח על-מנת לשמוע את תגובתו ואת ראיותיו, או כי אז היה המבקש בולע את רוקו ושותק.
אך לא כך נהגו המשיבים במבקש. מה שנעשה וגרוע מזה, מה שלא נעשה, יתואר להלן. המבקש מוצא את עצמו במצב שבו אין הוא זוכה אפילו ליחס שלו זכו בני אדם במדינות נאורות מאז המגנה כרטא. אין הוא יודע במה הוא מואשם ואין הוא יודע מי מאשים אותו. אין הוא יודע מה עליו לסתור, ואין הוא יודע כיצד סותרים. פניותיו האין סופיות להיחקר ולהיבדק לא נענו בצורה כלשהי. העולם שאליו הוא נזרק הוא עולם שאין בו ממשויות אלא שדים ורוחות בלבד, ואין מי שיעלה מן הערפל ויאמר לו "זוהי מגילת הדברים שאתה חשוד בהם".
חמש שנים אחר עלותו ארצה נשלל מן המבקש דרכונו, אזרחותו הישראלית הוטלה בספק, ובמשך למעלה משלוש שנים תמימות הוא מתדפק על הדלתות של הרשויות למען יאמרו לו במה חטא ובמה פשע, ואין קול ואין עונה ואין פוצה פה ואין מצפצף. כל זה במישור הרשמי. לעומת זאת, ככל שהמדובר בראיונות גלויים ובהדלפות לכלי התקשורת ובפניות למדינות אחרות, הרשויות נדיבות עד מאוד. הן משלחות על פני חוצות הכפשות חסרות שחר לפיהן מעורב המבקש בביצוע עבירות חמורות.
בצר לו החליט המבקש להפוך את הדברים, ולנהוג בעצמו משל נטל ההוכחה בדבר חפותו מוטל עליו. הוא פנה אל הרשויות ברוסיה ואלה אישרו פעם אחר פעם, כי אין נגדו דבר וחצי דבר [להמרצה הוגשו נספחים לתצהיר של המבקש אישורים פורמליים ואף מצ"ב תצהיר של גנרל-מאיור ד"ר אובצ'ינסקי, שהיה עוזר שר הפנים וראש האינטרפול ברוסיה, י.י.]. חלק מן האישורים הללו נשלח על-ידי המבקש למשיבים, אך דבר זה לא הותיר אחריו כל רושם או התייחסות ממשית. הרשויות משמרות את מגדל הקלפים שהקימו ומונעות כל משב רוח עובדתי, שיפיל אותו על נקלה.
המבקש פונה לבית משפט נכבד זה לאחר שכל השערים במדינת ישראל ננעלו בפניו. לאחר שהיה הולך ומתדפק על כל דלת ודלת מן הדלתות שנטרקו בפניו, אין לו אלא לפנות לבית משפט נכבד זה תוך שהוא שוטח את כל מסכת העובדות המפורטת להלן על-מנת שבית משפט בישראל יקבע את חפותו ויסיר אותו מהסטטוס האינסופי של "תלויים ועומדים".
עד כאן חלק מהמסמך המקיף, המעיד על הדרך בה נקטו כלפי צ'רנוי.
