נותר על-כנו זיכויו של "מסיר הכישופים" מאיר פחימה מאשמת אינוס אישה. מדובר ביחסים שקיים עם אישה לאחר שהבטיח לה כי כך ישיב אליה את לב אהובה. בית משפט העליון דחה (יום ד', 18.11.09) בקשה של פרקליט המדינה
משה לדור לדיון נוסף בזיכוי של פחימה ממעשה האינוס. נשיאת בית המשפט העליון קבעה כי בזיכוי לא נקבעה הלכה חדשה ועניינו היה מחלוקת בין שופטי הרוב למיעוט על משמעות הסכמתה של המתלוננת לקיים יחסי מין "על בסיס מטרה אחרת של המעשה שיסודה במרמה".
מדובר בפרשה מלפני כשנתיים במהלכה נגזרו על פחימה 22 שנות מאסר לאחר שהורשע במעשי אינוס, עושק, מרמה איומים וסחיטה של נשים. פחימה יחד עם שותפתו ננה בנאי, שנשלחה אף היא לרצות 10 שנים בגין המעשים, טענו כי יש בידיהם יכולות מיסטיות לריפוי לבבות שבורים. זאת תמורת גביית אלפי שקלים מנשים שנפלו קורבן לתרמית. בין היתר הורשע באינוס אישה שקיים עימה יחסים בטענה כי קיום יחסים זה ישיב אליה את ליבו של אהובה.
יחסים - להשבת לב האהוב כאמור, על הרשעה באינוס זה ערער פחימה באמצעות באי-כוחו עו"ד עפר אשכנזי ועו"ד ד"ר אלקנה לייסט. לטענתו לא היה מדובר באינוס אלא ביחסי מין בהסכמה. הוא אף הגיש לבית המשפט קלטת שבה תיעד את המעשה.
בית משפט העליון, בדעת רוב של המשנה לנשיאת בית המשפט השופט
אליעזר ריבלין והשופטת
אילה פרוקצ'יה, על דעתה החולקת של השופטת עדנה ארבל, זיכה את פחימה מאינוס זה. השופט ריבלין שצפה בקלטת קבע כי הצגת מטרת קיום יחסי מין - השבת לב האהוב, אינה גורעת מהעובדה כי היא קיימה יחסים עם פחימה ואף "הבינה כי מדובר ביחסי מין אופייניים והסכימה ליטול בכך חלק". עונשו של פחימה הופחת בהתאם ל-16 שנים.
בעקבות הזיכוי הגיש פרקליט המדינה משה לדור בקשה לדיון נוסף בטענה כי בהחלטה נקבעה הלכה "חדשה וקשה" בכל הנוגע לגדרי המונח "מרמה לגבי מהות המעשה". הלכה חדשה זו מצמצמת, לטענתו, את המקרים הכלולים במסגרת חלופת אינוס במרמה באשר היא קובעת כי "עצם מודעותה של המתלוננת לקיומו של הקשר מיני חוץ טיפולי, שוללת אפשרות לקיומה של מרמה לגבי מהות המעשה". הוא אף מתח ביקורת על ההלכה וקבע כי "אינה מתמודדת באופן מקיף וממצה עם מציאות החיים המורכבת". למשל, כאשר מתלוננת מפתחת רגשות כלפי "מטפל" המרמה אותה וגם מודעת ל"הקשר המיני הנוסף של המעשים" ובכל זאת מסכימה בשל "פערי הכוחות ופערי המידע בין השניים".
מין "טיפולי" שולל הסכמה חופשית הפרקליט הדגיש כי הלכה זו "מתרחקת מהדגשת האינטרס המרכזי המונח בבסיס העבירה - הגנה על אוטונומיה המינית של האישה ועל חופש הפעולה והבחירה הנתון לה בבחירת שותפיה למעשה המיני". יש לדעתו לראות במעשה מיני המוצג כ"טיפול" - כשולל הסכמה חופשית ומבסס עבירת אינוס במרמה לגבי "מהות המעשה".
כאמור נשיאת בית משפט העליון
דורית ביניש דחתה את הבקשה. אין מדובר בהלכה חדשה אלא ב"מקרה גבול" פרטני שבו נחלקו השופטים לגבי "פרשנות העובדות", כתבה. שופטי הרוב סברו כי המרמה של פחימה "לא שללה את יכולת ההסכמה של המתלוננת וכי היא הבינה שיחסי המין עם פחימה חרגו מהגשמת המטרה המיסטית... הבטחותיו הכוזבות של פחימה באשר לתוצאותיו של האקט המיני מקימות עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות אולם אין בהן כדי לאיין את 'הסכמתה של המתלוננת לקיים יחסי מין עם פחימה תוך שהיא מבינה כי מדובר באקט מיני מובהק החורג מגבולות הצורך ה'טכני' הכרוך ב'טיפול'".
אין התעלמות ממצבים מורכבים היא הוסיפה כי השופטים קבעו שהבטחות השווא של פחימה בנוגע לקידום יחסיה של המתלוננת עם גבר אחר באמצעות יחסי מין עימו, אינם בסיס להרשעה באינוס במרמה, ולפיכך אין סתירה מהלכות קודמות.
ביניש דחתה את ביקורתו של הפרקליט לפיה מדובר בהלכה "שאינה מתמודדת עם מציאות החיים המורכבת". היא הדגישה כי "הכרעת הרוב בעניינו של פחימה לא התעלמה ממורכבות המצבים המתרחשים מעת לעת במציאות חיינו, ואף עמדה על הקושי המתעורר, לעיתים במקרים גבוליים מיוחדים. על כן ניתנה ההכרעת בית המשפט בהתבסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה ובהתאם לפרשנותן של עובדותיו".
כאמור הבקשה לדיון נוסף נדחתה בנימוק כי לא נקבעה הלכה חדשה המקימה עילה ל"הליך השמור למקרים חריגים ביותר ויוצאי דופן".
