|
|
השחקן הגרוע ביותר. זיו [צילום: עידו לביא, עכבר העיר]
|
|
|
|
|
ברשעות נפגשים הזחוח והחלוש". פרידריך ניטשה, כה אמר זרתוסטרא
תאונת הדרכים בה צפינו בהילוך איטי בשבועות האחרונים הגיעה סוף-סוף לרגע הפיצוץ שלה. וכמו שאין שום דבר מפתיע בהתנגשות הוודאית של שתי רכבות השועטות זו מול זו, כך אין שום דבר מפליא בהדחה של זיו, השחקן הגרוע ביותר בהישרדות, אולי חוץ מאבי. זיו עבר בעקביות על אחד החוקים הבסיסיים של הישרדות כשהתעקש תמיד להיות בפרונט, ומי שמחזיק בהגה, אין פלא שנפגע בתאונה.
אבל מעבר לאסטרטגיה שגויה, הבעיה הכי גדולה של זיו היא כמובן האישיות הבלתי נסבלת שלו. המשפט בפתיחה מכוון כמובן אליו. חלוש הוא תמיד היה, מתפאר במעשיהם של אחרים כמו שי וטלכו. וככל שחלף הזמן הוא הפך זחוח יותר - ובהתאם מרושע יותר. הבהמיות שלו יכולה לגרום גם לגדול האסטרטגים לסטות מכל שיקול רציונלי רק כדי לבעוט לו בפנים. תבין, גיסנו, עבדאן, זה פשוט תענוג לראות אותך משלם במזומן ומהר. טומי, בהדחה של זיו, רצה לכפר על מה שעשה לחנוך, אבל לא בטוח שחנוך ייהנה מהתוצאה: עכשיו הוא צריך לבלות עם זיו בווילת המודחים.
שני הנפגעים המיידיים מההדחה הזאת הם מן הסתם שי וטלכו, ואין להם אלא להאשים רק את עצמם. שני "המוחות הגדולים" נתנו לגולם לנהוג, ותעודת העניות שלהם היא לא רגע ההתנגשות, אלא המבט המופתע על פניהם כשהם נכנסו בקיר. הכתובת הייתה שם כבר מזמן. טלכו ושי היו זחוחים וקשקשנים כמו זיו. הברית שלהם הייתה גלויה ובוטה מדי. שום תחכום כבר לא היה בה, רק עודף טסטוסטרון מחוזק בשתי שורות קוק. הם אפילו סייעו לעסק לקרות: שיחת ההרגעה של טלכו עם אביגיל רק שיכנעה אותה לפעול, הזיגזג של שי גרם לאסימון ליפול אפילו בקופה החלולה של ריקי, והיחס של שניהם לליאורה גרם לה לערוק בשנית.
מחיאות הכפיים בפרק הזה מגיעות לאביגיל, טומי וליאורה. שני הראשונים, אחרי מפגן האימבציליות המפואר במועצת השבט הקודמת, התעשתו מהר והבינו שהם הבאים בתור. ליאורה גם קלטה שהאכילו אותה קש ופעלה בהתאם. אבל הקרדיט מגיע להם בעירבון מוגבל: הם היו זקוקים לכל-כך הרבה טעויות מצד השלישיה טלכו-זיו-שי כדי לבצע סוף-סוף מהלך, ואילולא אישיות-תסמונת-הטורט של זיו יתכן שגם זה לא היה מספיק.
אל שלישיית המורדים צריך לצרף גם את הדס (מה לעזאזל היא לבשה בפרק הזה? שק תפוחי אדמה? אוהל בדואי? שטיח רגליים?). היהודיה הגלותית דוברת היידיש, שהחליטה סוף-סוף שלא תלך כצאן לטבח. הבחורה חזרה לחיות בספר, והפעם: הסיפור שאינו נגמר. הדס יכולה לשנות את סוף הסיפור! הנסיכה תנצח את הרשע! מיי ניים איז אינגו מונטויה! אלעס אין איינעם איז נישטא ביי קיינעם!
המצב שנוצר כעת הוא אחד המעניינים ביותר בשלב כזה של העונה. הכל למעשה פתוח. "אין יותר בריתות. יש ברית אחת מרכזית, ואנשים שמזדנבים עליה", אמר טלכו במהלך הפרק ותיאר במדויק את המצב. הדבר יחיד שאיחד את שישיית המורדים הוא הרצון לבעוט את זיו, ומהרגע שהראש שלו התגלגל מהגליוטינה - שום דבר לא מחזיק אותם יחד.
טומי, לדוגמא, הוא איום על כל השאר. אם הוא מגיע לגמר, אין בכלל טעם לקיים אותו. כיוון שהוא עשוי לקחת חסינויות בסיטונות, כל מי שרוצה לנצח צריך להעיף אותו כמה שיותר מהר. ליאורה בהחלט יכולה להפוך למתמודדת מובילה אבל היא פטפטנית בלתי נלאית. היא יכולה להכשיל את עצמה בלשונה בכל רגע. ברית הבנות היא קשקוש פמיניסטי שלא יחזיק מים, וההתנהגות של הדס תלויה בספר שבו היא נזכרת באותו בוקר. בקיצור - סלט של אמוציות. לכן גם טלכו ושי לא אבודים. מתישהו, מישהו יצטרך אותם בשביל לעשות טוויסט.
ואי-אפשר לסיים בלי להזכיר את ליעד, שנעלמה לאורך כל הפרק. בהתחלה עוד ניתן היה לחשוב שמדובר במהלך מתוכנן של הורדת פרופיל. כי באמת, אם שתי רכבות מתנגשות למה צריך לעמוד לידן? אבל ברגע שפתחה את הפה במועצת השבט - ששברה, יש לציין, כל שיא של טעם רע - היא מחקה כל אפשרות שהיא עשתה זאת מתוך מחשבה מוקדמת, או מחשבה בכלל. הלהג שיצא מפיה היא אוסף מדהים של משפטים נטולי פעלים ושמות עצם, פרולוגים והקדמות חסרי כיוון, מבנים תחביריים שקרסו אל תוך עצמם ואוסף אותיות עבריות שמייצרות ריק מלים עם מינוס משמעות.
ליעד היא חור שחור של אינטליגנציה, תכונה שמייצרת כזה טרן-אוף עד שלא ברור איך אוהד נמשך אליה. מצד שני, אוהד אחראי על המשפט המופלא הבא: "זיו, אתה אמרת לי ככה וככה וככה, ואז הלכת לאנשים ואמרת להם טאק-טאק-טאק".
