כאמור, בית המשפט דחה את טענותיו של היועץ המשפטי במלואן. לדברי סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט יואל צור, לא מדובר כאן בתביעה אזרחית של מה בכך אלא בתביעת נזיקין על אירוע טרור שהתובעים מייחסים אחריות בגינו לא רק למחבל נדל מישעל אלא גם לרשות הפלשתינית ומי שהיה באותה עת יו"ר הרשות.

"העדים נשוא החלטה זו, עסקו בתוקף תפקידם בנושאים שלגביהם טענו ב"כ הצדדים טענות וטענות שכנגד ונושאים אלה הם בתחום ידיעתם האישית. במובן זה האישים עונים גם עונים להגדרת "עד" כמשמעותו בפקודת הראיות. אישים אלה, מתוקף תפקידם, קבעו ו/או השפיעו על מדיניות ישראל בתחומים שונים לרבות אלה שמוזכרים בכתב התביעה ובכתב ההגנה (ראו סעיפים 6-4 להחלטה זו) והם אלה שיוכלו להעיד לגבי נושאים אלה. מאחר שנושאים שונים העולים מטענות התובעים ומטענות הנתבעים אינם בגדר "ידיעה שיפוטית", הדרך להוכיח את העובדות הנ"ל שטענו להם התובעים, אל מול הטענות שטענו להם הנתבעים היא אך ורק ע"י העדים נשוא החלטה זו", כתב בהחלטתו.

לדברי השופט צור, אין מקום להיעזר במכוני מחקר שלמדו ו/או חקרו בשאלות העולות מהתביעה וההגנה מאחר שעדותם תהיה שאובה מכלי שני ו/או שלישי, בו בזמן שהעדים נשוא הבקשה יוכלו להעיד על נושאים אלה מכלי ראשון.

"אינני מקבל את הטענה שכעניין שבמדיניות יש להימנע מזימונם של עדים כגון האישים נשוא החלטה זו. להיפך, כשעולים נושאים כגון אלה שפורטו בסעיפים 4-6 להחלטה זו, יש חשיבות רבה לכך שהעדות באשר לנושאים אלה תינתן ע"י מי שמכיר את העובדות מכלי ראשון ולא מפי חוקרים. הנני סבור שעדותם האישית של העדים נשוא החלטה זו נחוצה ממשית לברור המחלוקת וכל חלופה אחרת, גם אם הייתה כזאת, ערכה היה כערך של "עדות שמיעה". אין במקרה שלפנינו צורך לנבור בחומר שנאסף לאורך השנים, העדים יידרשו להעיד על מסקנות הידועות להם לאור תפקידם בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה", הוסיף.

בית המשפט דחה גם את הטענה כי בעדויות יימסר מידע מסווג וציין כי "באשר לאפשרות של מסירת מידע ביטחוני הרי שניתן להוציא תעודת חיסיון על אותן ראיות שחשיפתן עלולה לפגוע בבטחון המדינה, וזאת עפ"י סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971".

"כפועל יוצא מכל האמור לעיל, הנני מצווה שכל אחד מהעדים נשוא החלטה זו יעיד במועד שייקבע להלן. אם יש נושאים מאלה שעולים מכתבי הטענות של הצדדים כמפורט בסעיפים 6-4 דלעיל , שההתייחסות לגביהם עלולה לפגוע בבטחון המדינה, תוציא המדינה תעודת חיסיון כדין", נקבע בהחלטת בית המשפט.

היועץ המשפטי לממשלה התנגד לזימון השלושה כעדים מכמה טעמים. לדבריו, האישים הנ"ל אינם עונים להגדרת "עד", בהתאם לדיני הראיות. בהקשר זה נטען שעניינן של הראיות המבוקשות הוא במיון, סיווג וניתוח של מספר רב של ידיעות מודיעיניות חסויות שנאספו במשך שנים והסקת מסקנות הנובעות ממכלול זה; כל זאת, להבדיל מעדות ישירה על עובדות ספציפיות שבידיעתו האישית של עד.

עוד ציין כי בפני התובעים קיימת חלופה להשגת חוות דעת בהקשר המבוקש על ידם, בתשלום, באמצעות מכוני מחקר, העוסקים בחקר המזה"ת, לרבות פעילותם של ארגוני טרור.

בהקשר זה נטען שקיומו של תחליף שבאמצעותו ניתן להביא בפני ביהמ"ש את המסקנות המבוקשות, מבלי להטריד אנשי ציבור, הוא טעם משמעותי נוסף לדחיית הבקשה.

"אין זה סביר ומוצדק שמי שנשאו בתפקידים ציבוריים בכירים, יידרשו למתן עדות מומחה בסוגיות אלה בתביעה אזרחית. כעניין שבמדיניות יש להימנע במידת האפשר מזימונם של עדים כגון האישים נשוא החלטה זו, אלא אם עדותם האישית נחוצה ממשית לברור המחלוקת ולא קיימת חלופה אחרת להשגת המידע המבוקש", ציין בתגובתו לבית המשפט.

מלבד כל האמור לעיל ציין היועץ המשפטי לממשלה כי קיימים חיקוקים למיניהם המגבילים את השימוש במידע שנוצר או נאסף בידי השב"כ ואמ"ן אשר עליו מבוססות עדויותיהם של דיכטר, פרקש ונווה.