רונאלדו "המקורי"
יש כל מני דרכים להבדיל את חלוץ העל הזה מהמטרו-סקסואל הפורטוגלי, אבל הכי נוחה היא פשוט "השמן". כי לא לכל אחד מתאימות 3,000 כפיפות בטן ביום. יש כאלה שמעדיפים 3,000 קלוריות. בארוחת בוקר. מה לעשות, כדי להבקיע 500 שערים על פני כעשור וחצי, המכונה צריכה קצת שמן, עדיף קנולה. והשמן הזה הספיק גם השנה ל-20 ומשהו כיבושים. לא, בעצם, כאלה בטח היו לו הרבה יותר.
שאקיל אוניל
כמו חנוכייה, המפיצה אור ושמחה בבית, כזה הוא השאק כשהוא אין דה האוס. הענק העדין. ההשראה לשרק. 'אוגר' עצום עם לב טוב. אז נכון שבשנותיו הראשונות הוא היה בעיקר שרירי ואתלטי, אבל כשהגיע להוליווד שקע בחיים הטובים והנינוחים שיש לה להציע. כמו שבאז לורמן אמר, שאקיל גר בקליפורניה פעם אחת, ולמרות האליפות שהשיג אח"כ במיאמי, בכמה תמונות מהתקופה ההיא בכל זאת נראה שהוא לא הספיק לעזוב לפני שהיא הפכה אותו לרך.
צ'ארלס בארקלי
כשמאמנו העיר לו כי אינו בכושר (באנגלית: Shape. גם: צורה), ענה לו האיש עם אלף הציטוטים "היי, עגול זה צורה!". הוא מחזיק עד היום באחד הכינויים המוצלחים אי פעם: "ראונד מאונד אוף ריבאונד". מאז שפרש, לא השכיל לומר לא לאף "ראונד מאונד אוף בצק מטוגן בשמן עמוק ממולא בריבה עם אבקת סוכר מלמעלה". ונראה אתכם אומרים לו משהו על זה. עם יותר מ-23 אלף נקודות, 12 וחצי אלף ריבאונד וכמעט אותו מספר של מעצרים, הוא הרוויח את זה ביושר.
בייב רות'
ההבדל בין בייב רות' רזה לבין פח שמן שמחזיק 8 ימים הוא שבשני הרבה יותר אנשים מאמינים עד היום. מבין האנשים שנמצאים בן החיים, כמעט לא נותר אף אחד שזוכר את הימים שרות' היה צעיר, וכפי שמספרים – לא שמן. וכיום אנחנו נהנים בעיקר מסדרת תמונות וסרטונים בשחור-לבן שלבחור שנראה בהם מתאים הרבה יותר לומר ש"שחקן בייסבול צריך לפרוש כשריצה על הקווים נראית לו כמו ריצה במעלה גבעה". ורות', שגם היה פיצ'ר נהדר, בהחלט הבין משהו בגבעות.
סופוקליס שחורציאניטיס
לקח מילולית את הברכה שחיבר הרב קוק, 'שכל איש ואישה ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר השמחה". לקח, עם כל העוגה. כל בוקר. עם הקפה. כ-150 ק"ג של בשר שגם הררי השרירים של נבחרות ארה"ב לא היו יכולות להתמודד איתם. הכושר הגופני שלו כה לוקה, עד שאינו מסוגל לשחק יותר מכמחצית משחק כדורסל. מה שמשאיר לו יותר זמן פנוי לסופגניות.
פול גאסקויןבשיאו, גאזה היה ההוכחה החיה לכך שגם אם דרכו אל הלב של הגבר עוברת בקיבה שלו, הרי שהנתיבים אל המוח והרגליים כבר מזמן ייצרו להם דרכים עוקפות. כי גאזה הצליח להיות שמן ועצלן, שיכור תמידית ורעב באופן קבוע, ועדיין להיות הדבר הכי מרגש, יצירתי, וירטואוזי ומקורי שיצא מאנגליה מאז אריק קלפטון. חבל רק שהוא הקפיד לערבב מנהגים ושכח שפורים, והעדלאידע, באים רק פעם בשנה.
ערן לוי
אנחנו יכולים באמת ליהנות ממנו רק לתקופה חטופה בכל שנה, כי יש לו עונה אחת, והיא קצרה. נכון שבמשך כל השנה אפשר לראות אותו מעלה חיוך פה או שם, אבל בעיקרון – הזמן שלו קצוב. אבל הו, כמה שמח שהוא עושה בתקופה הזו! החל מהרגע שהסתיו עושה סימנים של להישאר, הקרמבו מוצא את מקומו בכל חנות מכולת. ערן לוי – שממש כמו קרמבו נראה קצת נפוח אבל הוא בעצם קליל, אווירירי ומלא כל טוב – עושה לנו את זה בכל קיץ מחדש בליגת החופים. אם זה תלוי בנו, גם בליגת העל היינו נותנים לו לשחק יחף.
אמיר חדד
אמיר חדד נולד ב-17 בפברואר. כמו מייקל ג'ורדן. כמו מיקי ברקוביץ'. כך שמיום היוולדו הוא רגיל להיות בחברה טובה. ולכן, ממש כמו שמג'יק ג'ונסון (ובארקלי, ורן בן שמעון, ועוד ועוד) התחיל להתנפח ברגע שהפסיק לשחק באופן מקצועני פעיל ורציף, כך גם חדד בסך הכל השתחל לעוד רשימה די מכובדת. הבעיה שלו הייתה שמתוך החיים הטובים הוא נקרא לדגל, וכשהוא בא להשתתף במפגש הדייויס בשבדיה כל המדינה (וכפי שהסתבר אח"כ, גם המארקה הספרדי) ראתה את זה מול העיניים. במקום להעריך את המסירות, התחלנו להריץ עליו בדיחות. אז אמנם לא יום כיפור, אבל באווירת החג: סליחה אם נפגעת אמיר, מתים עליך. ואלא אם שוב נשחק נגד נבחרת עם מדורג 1000 ברוסטר, גם מבטיחים לא להפריע לך שוב.http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/2/150592.jpg