היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הציג (יום ג', 8.4.03) בפני חברי ועדת הכנסת את עמדתו וכן את כתב האישום בנוגע להסרת חסינותה של ח"כ נעמי בלומנטל. היה זה הדיון השני בנושא.
"למרות שעבירת השוחד אינה קלאסית, יש בה מעבירת השוחד", אמר. לעומתו, טען פרקליטה של ח"כ בלומנטל, עו"ד אורי וגמן, כי "לא מדובר בטובת הנאה שכן, אותם מוזמנים לאירוח במלון 'סיטי טאוור' לא ידעו כלל שהמימון שולם על-ידה". חברי הוועדה ביקשו לדעת את גבולות עבירת השוחד.
רובינשטיין ביקש להסיר את חסינותה של ח"כ נעמי בלומנטל, בגלל פרשת השוחד שבה היא ומקורביה מואשמים עתה. רובנשטיין נאלץ לפנות לכנסת להסרת חסינותה, נוכח סעיף סעיף 13ג' לחוק חסינות חברי כנסת.
בלומנטל פוטרה לפני כשלושה חודשים (31.12.02) על-ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, משום שבחרה בזכות השתיקה במהלך חקירת המשטרה אשר עסקה במימון הפעילים במלון 'שרתון סיטי טאוור' ברמת גן, ערב הפריימריז בליכוד.
מחקירת המשטרה עלה, כי קיימות ראיות של ממש למעורבותה של בלומנטל. המלצתו של היועמ"ש היא להעמידה לדין בגין מימון בחירות שלא כדין (עבירה על סעיף 10 (א) (1) (א)) לפי חוק הבחירות, וכן על שוחד בחירות (לפי סעיף 28 לחוק הבחירות).
במהלך הדיון אמר היועמ"ש, כי המחוקק ניסה למנוע עבירה זו, שכן מדובר בכינוס בעל צביון פוליטי - שחבריו בוחרים מיד למחרת בכינוס במסגרת הבחירות לפריימריז. ישנה כוונה להטות את הבוחרים לטובתה של ח"כ בלומנטל. המדובר ב-15 פעילים מיקנעם, ששהו בבית המלון, ושתמורת שהייתם שילם עוזרה סכום של כ-12,000 ש"ח. היועמ"ש הצר על העובדה כי הוא נאלץ להגיש את כתב האישום, אולם אין הוא רואה מנוס מכך, כיוון שמדובר בעבירה שנוגדת הליך תקין של בחירות לכנסת.
בא-כוחה של בלומנטל, עו"ד וגמן, טען כי אין אנו כופרים בעובדות או בראיות אלא "מתן טובת הנאה שהנה בסיס לעבירת מתן שוחד, לא היתה כאן. כיוון שלא נתקיימה כאן עבירת שוחד, שהרי אותם בוחרים מיקנעם שבאו למלון סיטי טאור ולמחרת פנו לבחירות הפנימיות בפריימריז, לא חרגו מן המקובל".
עמדת חברי הוועדה היתה, כי הם רצו לדעת היכן עובר הגבול. ח"כ פורוש מיהדות התורה רצה לבחון את ההבדלים בין "זוטות" לבין עבירת שוחד "כבדה", וכן להבין האם ישנו הבדל בין ארוחת צהריים לבין שהייה בבית מלון. מה הדין לגבי ח"כ שהוא עשיר ויכול לממן את בוחריו, לבין ח"כ עני שאינו יכול לממן אלא מצייה. הועלתה הדרישה להוציא הנחיות מפורשות לגבי השימוש בתשורה לבוחר ומה הדין לגביו. ח"כ מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה) דרש לדעת מדוע החקירה נגד ח"כ בלומנטל מתנהלת כה מהר (4 חודשים) ואילו בפרשת עמותות ברק קצב הדיון היה איטי יותר. עיקרון השיוויון חייב להיות מיושם כאן, וצריכה להיות מדיניות של תביעה כללית לא כנעמי, אלא כח"כ מול ח"כ.
ח"כ גדעון סער (ליכוד) ביקש להבהיר, כי לדעתו ישנו מקרה של ה"הר הוליד עכבר", אבל הציע לח"כ בלומנטל להסיר את העננה, ללכת לבית המשפט, ולטעון את טענותיה שם. ח"כ ענבל גבריאלי (ליכוד), שגם בה דבק טעם של סרח בבחירות האחרונות, ביקשה להמיר את הסרת החסינות והגשת כתב האישום בשימוע בפני ועדת האתיקה של הכנסת.
לקראת סוף הדיון הועלתה הטענה, כי היועצמ"ש תוקף את החלטתה של ח"כ בלומנטל לשמור על זכות השתיקה, שכן אם היא זכאית אולי כדאי שתאמר את דברה.
לקראת סיום הישיבה התפרצה בלומנטל לדבריו של היועמ"ש ואמרה בכאב: "כבודי נרמס, אין זכויות אדם?"; עו"ד וגמן הוסיף כי בלומנטל שמרה על זכות השתיקה וגם הכחישה את כל העבירות המיוחסות לה". ועדת הכנסת זומנה שוב ליום ב' (14.4.03) כדי להצביע האם להסיר את החסינות של בלומנטל.