|
|
סרוב. ההרשעה נותרה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
הדמעה שאחרי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
בית משפט המחוזי בתל אביב הקל (יום ד', 23.12.09) בעונשו של מנהל לשעבר של חדר המיון בבית חולים איכילוב וקבע כי ירצה שישה חודשי עבודות שירות. עם זאת בית המשפט הותיר על-כנה את הרשעתו של סרוב בקבלת שוחד מהעבריין אסי אבוטבול. הרשעה שבה נקבע כי סרוב נטל את השוחד ולא מפחד מפני אבוטבול.
סרוב הורשע לפני כשנה בקבלת שוחד מהעבריין אסי אבוטבול בתמורה ל"יחס מיוחד". סרוב נשלח על-ידי בית משפט השלום בתל אביב ל-15 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט אף קבע כי דבק קלון במעשיו וכי על הגורמים המוסמכים להכריע בדבר המשך שירותו כרופא.
חוסר הגינות אינדיבידואלי
סניגוריו של סרוב בהם מי שנבחר לאחרונה ליועץ משפטי לממשלה במקומו של מני מזוז, עו"ד יהודה וינשטיין, וכן עוה"ד דוד ליבאי, נבות תל צור ורווית צמח ביססו את הערעור על הרשעתו של אבוטבול בעבירה של עמידה בראש ארגון פשיעה, וטענו כי גם בית המשפט קבע בהרשעתו של אבוטבול כי הוא "הקפיא את דמם של אנשים". דברים אלו עומדים לטענתם בסתירה לקביעת בית משפט השלום, בהרשעתו של סרוב, כי הכניס את הכסף לכיסו, ולא מתוך פחד. סרוב טען כי למעשה בשל פחדו מאבוטבול, נטילת הכסף הייתה מעשה כפוי וכי העובדה שלא השיב את הכסף אינה בבחינת מעשה פלילי אלא לכל היותר עבירת משמעת.
בערעור על העונש נטען כי מדובר "בחוסר הגינות אינדיבידואלי". אשמו היחידי של סרוב "שלא רצה להתלונן נגד ראש ארגון פשיעה בישראל...לא אשמה מוסרית דבקה בו אלא חולשה נפשית. לא מדובר כאן על רופא המנצל מצוקת חולים ובני משפחתם. הניצול היחידי שהתרחש הוא ניצולו של אבוטבול את מצוקת המערער". יתרה מכך, לטענת הפרקליטים, בגזר הדין "התעלם [ בית המשפט, ר.א.] מן הזכויות שאסף וצבר סרוב ב-56 שנותיו".
הייתה עבירת שוחד
בהחלטה להותר את ההרשעה על-כנה, דחו השופטים דבורה ברלינר, תחיה שפירא וחאלד כאבוב את טענת הפחד כ"בסיס להגנת הכורח" וקבעו כי בשלושת אירועי נטילת הכסף התקיימו רכיבי "עבירת השוחד". "התמונה העולה היא כי לא פחד הכתיב את קבלת הכסף ומאום לא נכפה על סרוב".
השופטת ברלינר כתבה כי "במערכת היחסים, שהתפתחה בינו [סרוב, ר.א.] ובין אבוטבול, מדובר במערכת יחסים של קח ותן. סרוב העניק יחס מיוחד לאבוטבול בשהותו בבית החולים וקיבל תמורה עבור יחס זה. זוהי מערכת יחסים פשוטה ובסיסית, שעליה אסר המחוקק בסעיף 290 לחוק כאשר אסר על עובד הציבור לקבל תמורה עבור פעולה הקשורה במילוי תפקידו".
עם זאת, הוחלט לקבל חלק מטיעוני סרוב להקלה בעונש. השופטת קבעה כי בית המשפט לא לקח בחשבון את זהות נותן השוחד - ראש ארגון פשיעה אסי אבוטבול, וכן כי אין המדובר במניע של בצע כסף. "התוצאה העונשית מצביעה על כך שהנסיבות לא קיבלו את משקלן ההולם. בגדר הנסיבות הנלוות הממצא העובדתי המרכזי של בית משפט קמא הוא כי המערער לא עבר את העבירה בשל בצע כסף...לטענת התובע הנאשם עבר אתה עבירה בשל בצע כסף... הטענה לא מקובלת עלי ואני ודוחה אותה". היא הדגישה כי בית משפט השלום הותיר ללא הכרעה את המניע לעבירה לפיכך "חוסר ההכרעה בסוגיה זו – מן הראוי שיפעל לזכות המערער".
ראוי שיוטל כתם
בסיכום ההחלטה כותבת ברלינר כי "הרשעה מבטאת את הכתם המוסרי, וכתם זה מן הראוי שיוטל. שוחד, הוא שוחד הוא שוחד, וכך יש לראותו. נסיבות מקלות- אינן מקנות לו משמעות אחרת. הן אינן מצביעות על כך שהמערער נאלץ לנהוג כפי שנהג ואינן מפחיתות על כן מאחריותו המוסרית. השפעתן היחידה יכולה להיות לעניין הענישה כפי שאני אכן מציעה לנהוג".
ההחלטה על ההקלה המשמעותית בעונש גרמה להתרגשות רבה, התקבלה באולם בית המשפט בדמעות ובמחיאות כפיים של הנוכחים.
