הצבת קריטריון של "שיוך דתי", הדגיש השופט, "פסול ומפלה כפי שמורה סעיף 2(ב) לחוק חובת המכרזים". לפיכך ניסוח המכרזים באופן המייחד את ההקצאות למגזרים נפרדים יעורר חשד לאפלייה "ויזמין ביקורת שיפוטית מדוקדקת".

השופט דחה גם טענה כי ראש העירייה הפר הבטחה שלטונית בנושא וקבע כי "חוסר סמכות של ראש העירייה בנושא שיווק קרקעות המדינה שולל העלאת טענה נגדו בדבר הפרת הבטחה שלטונית".

לטענת עותרים, "נוצר מצב אבסורדי בו הדור הממשיך של תושבי בית שמש הוותיקים אינו יכול לרכוש דירות בעיר ונאלץ לנטוש בהמוניו, לא בשל העדר קרקע זמינה אלא בשל 'השתלטות' האוכלוסיה החרדית". הם הביעו חשש כי הבלעדיות של הציבור החרדי בבית שמש יגיע בקרוב על 50%, ולכן יש צורך "במתן הגנה פוזיטיבית לציבור שאינו חרדי ובהבטחת המשך המרקם הפלורליסטי והייצוג ההולם של כל מגזרי האוכלוסיה בעיר. מטרות אלה יושגו רק באמצעות התייחסות שונה ומאבחנת של תנאי המרכזים כלפי כל אחד מהמגזרים". עוד טענו בעתירה כי ההחלטה מחייבת את עורכי המכרז ובשל מעורבות ראש העיר משה אבוטבול ביוזמתה, היא אף מהווה הבטחה שלטונית מצידו.

העותרים דרשו כי בית המשפט יאכוף באמצעות תיקון המכרזים את חלוקת רמת בית שמש ג' על-פי החלטתם.

אלא ששר השיכון ומנהל מקרקעי ישראל דחו את הדרישה למכרזים מגזריים. בניגוד להחלטת מועצת העירייה, פרסמו שישה מכרזים "ללא חלוקה למגזרים השונים ופתוחה בפני קבלנים, יזמים ועמותות בקרב כלל האוכלוסיה ללא כל אבחנה או חלוקה שעניינה מגזר דתי אליו משתייכים רוכשי הדירות או חברי העמותה".

העותרים, "המייצגים את ציבור תושבי בית שמש שאינם נמנים על המגזר החרדי" - ג'קי אדרי, ריצ'רד פרס, שלום לרנר, מרדכי כהן, נתן שטרית, אירית מרציאנו, אילנה ירחי, סטלה וולטר, אלכסנדר שלפצנקו - הגישו עתירה כאמור לחייב את משרד השיכון ואת המינהל לפרסם מכרזים בהתאם להחלטת מועצת העיר.

באות כוחם, עוה"ד דפנה הולץ לכנר ומיכל ארגמן, טענו כי "החלטת מועצת העיר בדבר חלוקת השכונה החדשה לשלושה מתחמים שכל אחד מהם מיועד למגזר אחד בלבד, מחייבת לא רק את ראש העירייה, אלא גם את משרד השיכון והמינהל. חלוקה זו שנקבעה על-ידי מועצת העירייה כגוף נבחר והמייצג של תושבי העיר, הכרחית לקידום השוויון המהותי בין המגזרים השונים בקרב התושבים, לנוכח תהליך ההתחרדות הקיצוני העובר על העיר בשנים האחרונות... אחוז האוכלוסיה החרדית הכפיל את עצמו ועומד כיום על 33% מכלל תושבי העיר".

כאמור, בית המשפט דחה את העתירה והורה על קיום המכרזים ב-5 בינואר. השופט משה סובל ציין כי העותרים התנהלו תוך שיהוי לכל אורך הדרך. הם המתינו - 74 יום לאחר פרסום המכרזים, 62 ימים לאחר תשובת מנכ"ל משרד הממשלתי שפרסם את המכרזים - "בה נדחתה בצורה שאינה משתמשת לשתי פנים דרישתם לשינוי תנאי המכרזים, ו - 25 ימים לאחר קבלת תשובה דומה מהיועצת המשפטית של המשרד, במענה לפנייתם (המיותרת) אל השר".

יתרה מכך, המכרז כפי שפורסם על-ידי משרד השיכון, "שיווק כל המתחמים הנכללים במכרזים לכל קשת האוכלוסיה ללא כל הגבלה והבחנה המיוסדת על תכונה או השתייכות קבוצתית של רוכשי הדירות, ובכלל זה השתייכות דתית - עולה בקנה אחד עם עיקרון היסוד של דיני המכרזים, המחייב פרסומו של מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו".

במשרד השיכון ובמינהל למדו לדבריו לקח מהתנהלות פסולה במכרזים קודמים שבהם נמנעה השתתפותם של אנשים בשל שיוכם הדתי וסיווגם כחרדיים. כוחות השוק הם שיקבעו את אופי השכונה, קבע השופט, "אין במכרזים כל הגבלה המונעת ממגזרים שאינם חרדיים להגיש הצעות לבניית יחידות דיור בשכונה החדשה או להתאגד בעמותו לצורך הגשת הצעות".