בית המשפט המחוזי בחיפה גזר (יום ג', 29.12.09) שישה חודשי עבודות שירות על אחות בבית חולים לחולי נפש כרמל שהורשעה בתקיפת קשישה חסרת-ישע. השופט
משה גלעד קבע כי יש קלון במעשיה.
מדובר באירוע משנת 2008 כשהאחות ליובה שמאילוב הכניסה את הקשישה המתלוננת לשירותים. בעת שהקשישה ישבה עירומה על האסלה כיוונה האחות אליה את זרם המים כדי לרחוץ אותה. "במהלך רחיצת הקשישה היכתה האחות את הקשישה על גבה, כשהקשישה שפופה". האחות אף צעקה על הקשישה: "פויה, מסריחה".
שמאילוב הורשעה בהסדר טיעון בתקיפת הקשישה ובהפרת אמונים. שירות המבחן המליץ לשלוח אותה לעבודות שירות על-רקע בריאותה הרופפת.
הושפלה עד עפר המדינה דרשה להענישה בחומרה. "הנאשמת פעלה באלימות ובגסות נגד ישישה אומללה אשר בערוב ימיה הייתה מאושפזת בבית חולים לחולי נפש". הקשישה הייתה תלויה לחלוטין מעצם מחלתה באנשי הצוות, "הושפלה עד עפר על-ידי הנאשמת ואיש לא יכול היה לשמוע את זעקתה".
מנגד, באת-כוחה של האחות, עו"ד ניצה כהן, הצביעה על כך שמדובר במעידה חד-פעמית וכי מדובר באחות שעבדה בתחום במשך כ-20 שנה "ונתפסה כעובדת יעילה, נעימה ומסורה". הסניגורית טענה כי אין לשפוט את האחות לפי אירוע בודד.
כאמור, בית המשפט גזר על האחות שישה חודשי מאסר בעבודות שירות והטיל קלון על מעשיה. בהחלטה כתב השופט משה גלעד כי המעשה "חמור ומעורר סלידה. הנאשמת תקפה מטופלת ישישה, חולה, חסרת ישע, הנתונה באופן מוחלט לחסדם של הנאשמת ושכמותה, האמונים על הטיפול בה ועל בטחונה האישי. יכולים אנו רק לשער את חוסר האונים, ההשפלה ותחושת העליבות שבוודאי חוותה הישישה החולה בזמן המעשה".
במעשיה, ניצלה הנאשמת את תפקידה ומעמדה "ובמקום להעניק את הטיפול הטוב ביותר אותו היא נדרשת לתת כעובדת הציבור וכמי שמקבלת את שכרה מן הציבור, מעלה באמון שניתן בה וניצלה את הסמכויות שהופקדו בידיה להתעמרות במטופלת, לפגיעה בה ועל-ידי כך פגעה באמון הציבור כולו".
זה יכול לקרות לכל אחד השופט הדגיש כי בעונש לקח בחשבון את הצורך להרתיע ולהביע את סלידת בית המשפט "ממעשים שכיעורם בולט ומידת מוסריותם פגומה ביותר". בהחלטה להטיל קלון על מעשיה כתב השופט, כי "למרבה הצער כל אדם יכול להגיע בערוב ימיו ואף לפני כן, למצבה של הקשישה ולהיות נתון אז לשבט או לחסד בידי מטפליו, כשהוא לבד, בודד, משפחתו אינה עימו וכל תואריו, מעשיו וכוחו בצעירותו אינם עוד אמו. 'כבד את אביך ואת אמך', נאמר בעשרת הדברות. לפיכך בנתה החברה בתי חולים ומוסדות ועליהם שיגרה את עובדי הציבור, נאמניה, כדי לטפל בהורינו וזקנינו".
עוד כתב השופט כי שמאילוב הפרה בהתנהגותה "חוק ומוסר כאחד" וראויה בשל כך "לעונש ולגינוי". היא "דרסה ברגל גסה" את הנאמר בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע כי "'כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו'. 'כל אדם' נאמר, לרבות - ולדעתי במיוחד - החולים החלשים, הזקנים ותשושי הנפש. חברה אשר אינה מכבדת את זקניה, חוליה ותשושי הנפש שלה, היא חברה פגומה ועל בית המשפט לעשות מעשה כדי שלא יישנה כדבר הזה".
