הפרקליטות דחתה את טענתם של עו"ד וינרוט ושל ויטה כי לכאורה התבקש ויטה להשיא תרומה חלף תשלום שכר טירחה, ועל כן לא קיבל כל טובת הנאה. בכל מקרה, גם אם ניתנה תרומה, היא הושארה לשיקול דעתו ומידת חפצו של ויטה, ומבלי שעו"ד וינרוט התעניין אם אכן ניתנה. על כן, אף לו הייתה ניתנת תמורה – לא היה בה משום תשלום שכר טירחה.

טובת ההנאה שקיבל ויטה מעו"ד וינרוט התבטאה בנכונותו של עו"ד וינרוט להעניק לויטה את השירות המשפטי, בייחוד בתנאים בהם ניתן. טובת הנאה זו ניתנה לויטה שעה שבקשותיו של עו"ד וינרוט, בענייני לקוחותיו, מהם היה צפוי לקבל שכר טירחה בסכום עתק של למעלה מ-30 מיליון שקל, היו תלויות על שולחנו של ויטה.

במקביל לשירות המשפטי בתנאים המיטיבים שנתן עו"ד וינרוט לויטה, כרת ויטה הסכמי מס, ששירתו את לקוחותיו של עו"ד וינרוט, בהם בעלי הון עתק שהיו מושאי חקירות פליליות בארץ ובעולם. על-פי עובדות כתב האישום, פעל שוקי ויטה בעניינים אלה מול עורך דינו, וינרוט, תוך סטייה חריפה מן השורה.

בכל אחד מהסכמי המס האמורים הכיר ויטה – כפקיד השומה – בבעלותם של לקוחותיו של וינרוט על הון, בסכומים של עד מיליארדי דולרים (2 מיליארד דולר במקרה אחד, ומיליארד במקרה נוסף), מבלי שהוצגו בפניו מסמכים מבססים כלשהם להון העצום הנטען על-ידי הלקוחות ומבלי לדעת אם אומנם היה קיים, מה היה הרכבו או כל פרט אחר לגביו, לרבות בדיקת החשדות לגבי מקורו האסור. בנוסף, הסכמי המס החריגים שירתו את צ'רנוי ואת גאידמק בהקשרים פליליים וציבוריים אחרים.

בגין השגת ההסכמים קיבל עו"ד וינרוט מלקוחותיו שכר טירחה בסכום עתק, כאשר שכר הטרחה שנתקבל מאת צ'רנוי וגאידמק היה בסכום כולל של למעלה מ-30 מיליון שקלים חדשים (כולל מע"מ).

עפ"י עובדות כתב האישום, ויטה פעל, כפקיד שומה, בניגוד עניינים מהותי, תוך הפרת נהלים, שימוש לרעה בסמכויותיו כלפי עובדיו, וסטייה מן השורה: הוא לא הודיע לממונים עליו על ניגוד העניינים ולא ביקש את אישורם לטפל בענייניו של עו"ד וינרוט או לקוחותיו, הוא נמנע מלדרוש נתונים ומסמכים תומכים בבקשות, לא שיתף ואף הסתיר טיפולו בלקוחות מגורמי המקצוע הרלוונטיים ברשות המיסים, ותוך הפרת הנהלים נענה לבקשות על דעת עצמו בלבד.

כדי להסתיר את פעולותיו, רשם ויטה – על-פי עובדות כתב האישום – תרשומות כוזבות מסמכים, בעצמו או באמצעות עובדיו.

כתב האישום עוסק במערכת היחסים שנוצרה בין ויטה, שהיה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום פקיד שומה גוש דן, לבין עו"ד וינרוט. מערכת יחסים זו התפתחה והתהדקה, תוך שהשניים היו מודעים לקיומם של אינטרסים של עו"ד וינרוט במשרד פקיד שומה גוש דן.

ויטה ביקש להתקדם ברשות המס לתפקיד בכיר יותר, והעובדה כי הורשע בעבר עיכבה את קידומו המקצועי. במסגרת מערכת היחסים שבין השניים, שהתבססה על קיומם של אינטרסים הדדיים, קיבל ויטה שירות להסרת המכשולים שעמדו בפני קידומו המקצועי, שניתן בעיקרו על-ידי עו"ד וינרוט, בתנאים מיטיבים (חלקו בחינם).

מנגד, זכה עו"ד וינרוט לגישה מיטיבה של ויטה, אשר פעל במילוי תפקידו בניגוד עניינים ומתוך אסירות תודה לעו"ד וינרוט, שהתבטאה בכריתת הסכמי מס חריגים עם לקוחות עו"ד וינרוט, ביניהם צ'רנוי וגאידמק, בהם ניתנו ללקוחות הטבות מובהקות, בין היתר בהיבטים פיסקאליים, פליליים וציבוריים אחרים, לרבות כאלה החורגים מהיבטי המס.

תחילת הפרשה הינה בשנת 2000, בייצוג עו"ד וינרוט ומשרדו את ויטה בפנייה לנשיא המדינה למחיקת הרשעותיו. שירות משפטי זה ניתן לויטה בחינם, בשעה שהיו לעו"ד וינרוט ולבני משפחתו אינטרסים במשרד פקיד שומה גוש דן, בדמות תיקי שומה אישיים ותיקי שומה של חברות המצויות בבעלות בני משפחת וינרוט.

המשכה של הפרשה בסוף שנת 2002, עת פנה עו"ד וינרוט לויטה וביקש לכרות עימו הסכמי מס מיוחדים, בין היתר למיכאל צ'רנוי. מייד לאחר מכן פנה ויטה לעו"ד וינרוט וביקש ממנו כי יפנה בעבורו ליועץ המשפטי לממשלה וינסה להסיר את המחסום בפני קידומו המקצועי. גם פנייה זו ליועץ המשפטי לממשלה נעשתה חינם, שעה שבקשתו של צ'רנוי לכריתת הסכם מס תלויה ועומדת על שולחנו של ויטה.

בהמשך, כלל השירות המשפטי גם פניות נוספות ליועץ המשפטי לממשלה, השתתפות בישיבה בראשות היועץ המשפטי לממשלה, ובסופו של דבר – גם הגשת תביעה לבית דין לעבודה. כתוצאה מהשירות המשפטי, שהעניק עו"ד וינרוט לויטה, בוטל עיכוב קידומו המקצועי של ויטה, והוא מונה בחודש ספטמבר 2004 לסמנכ"ל לענייני שומה וביקורת ברשות המיסים.

כל זמן שבקשותיו של וינרוט להגיע להסכמי מס בעניין לקוחותיו היו מונחים לפתחו של ויטה, לא שולם שכר טירחה לעו"ד וינרוט. רק לאחר חתימת הסכם מס נוסף, ללקוחו של וינרוט – גאידמק, החליט עו"ד וינרוט לגבות שכר טירחה מופחת ובתנאים מיטיבים, ששולם למראית עין.