בית המשפט המחוזי בירושלים הורה (יום ג', 5.1.10) למדינה לערוך רביזיה בטופסי יידוע שבהם מודיעים לחשוד על כוונה להגיש נגדו כתב אישום וכי הוא זכאי לשימוע. השופט משה יועד הכהן קבע כי הטפסים צריכים לכלול את שתי השפות הרשמיות בישראל - עברית וערבית - וכי טופס יידוע בעברית לדובר ערבית אינו מקיים "חובת יידוע".
האישום בוטל בגלל יידוע בעברית מדובר בהחלטה במסגרת קדם-משפט על ביטול אישום בגין עבירות תנועה נגד סיאד זכי ממזרח ירושלים. הביטול נומק בכך שטופס היידוע שנשלח לנאשם היה בשפה העברית בלבד. בהחלטה כתב השופט כי בכל שלבי ההליכים הפליליים, החקירה, המעצר והמשפט, ישנה הקפדה לתרגום לשפתו של החשוד והנאשם. "קשה להלום שדווקא בשלב הקריטי שבו עומד החשוד, שאינו קורא עברית, בפני סיכון של הפיכתו לנאשם עם כל התוצאות הפוגעניות הנודעות לכך מבחינתו ובעטיו של סיכון זה הקנה לו המחוקק, בעבירות מסוג פשע, זכות טיעון בטרם תינתן החלטת התביעה הכללית בעניינו, יימנע ממנו יידוע בכתב בשפתו לגבי אותה זכות ולגבי הדרך למימושה".
השופט הוסיף כי לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינת ישראל. הוא ציטט בהקשר לכך את דברי נשיא בית משפט העליון לשעבר
אהרן ברק: "ראשית, הערבית היא שפתו של המיעוט הגדול ביותר בישראל, החי בישראל מימים ימימה. זוהי שפה הקשורה למאפיינים תרבותיים, היסטוריים ודתיים של קבוצת המיעוט הערבית בישראל... שנית, הערבית הינה שפה רשמית בישראל... רבות הן השפות שמדברים הישראלים, אך רק ערבית - בצד העברית - היא שפה רשמית בישראל. לערבית ניתן אפוא מעמד מיוחד בישראל".
על אלו, כתב השופט, יש להוסיף את התופעה הייחודית במזרח ירושלים, לפיה בבתי הספר מלמדים על-פי התוכנית הירדנית והתלמידים אינם מחוייבים בלימוד קרוא וכתוב בעברית. "לימוד קרוא וכתוב בעברית איננו מקצוע חובה במרבית בתי הספר הכלליים ששפת הלימוד בהם ערבית. האחרונים נוהגים, ברובם, לפי תוכנית הלימודים הירדנית. מכאן, הצפייה שאדם ממוצע ברחוב המזרח ירושלמי ישלוט בקריאת השפה העברית איננה בהכרח מבוססת, בדיוק כפי שהיכולת לקרוא ערבית היא נחלתו של מיעוט במגזר היהודי בעיר".
לא אקט וולנטרי השופט מתח ביקורת על הודעת הפרקליטות, לפיה העבירה "המלצה" לפרקליטות המדינה לתרגם את הודעת היידוע גם לערבית. "בהמלצה אין די... אין בתרגום לכשיבוצע משום אקט וולנטרי שהמדינה עשויה להסכים לעשותו, בבחינת למעלה מהצורך, לטובת חשודים דוברי וקוראי ערבית. לשיטתי מדובר בקיום חובה חוקית שבלעדיה אין מתקיימת חובת היידוע לגבי נאשמים דוגמת זה שלפני, על ההשלכות המשפטיות הנודעות לכך".
