גבירותי ורבותי, אין כמו השינויים המהירים בשפה העברית. האקדמיה ללשון נכנסה לכוננות, חוקריה וטובי מדעניה נמצאים על הסף: מאז הפריימריז במפלגת העבודה חל מהפך במשמעות המילה הפסד: מהיום, אמור ניצחון לכל הפסד ולהפך. לא, אין כאן גיחוך, חלילה, ולא בדיחה גרועה, אלא ממש מהפכה לשונית.
הדיוט שכמותי, אולי אידיוט, חשב שניצחון משמעו מי שידו על העליונה. אם נדמה זאת לכדורגל, הרי שהקבוצה אשר ניצחה, עד היום, היתה עבורי הקבוצה שהבקיעה יותר גולים. לאחר הפריימריז, אני מודה שכל אשר ראיתי, עד עתה, כניצחון, היה בעצם הפסד. הכל תעתועי עיניים או ליקוי חמור ביותר בהבנת העברית.
למען הדיוק ההיסטורי, הרי שמר פרץ אינו מחדש הלשון העברית הראשון שרואה בהפסד ניצחון. במפלגת העבודה יש עוד דוגמה נהדרת של מחדש הלשון והשפה העברית: מר שמעון פרס. ולפני שאתם מרימים גבה, אנא קראו את ההסבר הבא. מי לא זוכר את שאלת האלמוות של מר פרס במרכז מפלגת העבודה לאחר שהפך להיות, לצערי הרב, מפסידן סידרתי: "אני לו ו ז ר"? יען כי מה אתם מלינים? אני הפסדתי את הבחירות? מה פתאום, אני ניצחתי, לכן לא נבחרתי להיות נשיא המדינה.
תודו שיש משהו מרענן בהיפוכן של משמעויות המילים. המילון של מר פרץ מלא בחידושים. למשל, הצהיר מר פרץ שבמלחמת לבנון השנייה ישראל ניצחה. מכאן תבינו שהמילה המקורית היתה הפסדנו, רק שהמשמעות השתנתה. מר פרץ קבע מפורשות שהוא תפקד בצורה הטובה ביותר כשר ביטחון. לכן, ועדת וינוגרד שלא היתה מעודכנת בחידושי השפה, קבעה שהתנהלותו של מר פרץ היתה לא טובה. זו חוצפה שאין כדוגמתה: ועדת חקירה בה יושבים אנשים רציניים, לא מסוגלת להניח בפני חבריה את המילון החדש? מה קרה לשופטים שלנו שתמיד הצטיינו בעברית רהוטה? גם הם חייבים ללמוד עברית לפני שכותבים דוחות הרי גורל. קצת כבוד למחדשי השפה!!!
בושה וכלימה לכל אלה שהביעו את דעתם השגויה שמר פרץ הפסיד. את הדבר המינימלי הם לא עשו: לקרוא את מספר האחוזים שכל מועמד קיבל. רק מאמץ קטן מצדם והיו מבינים ש-22% זה יותר מאשר 30%, ובוודאי יותר מאשר 36%. היכן היו כל המלומדים הללו כאשר נלמדו בבית הספר המספרים?
ועתה, לקצת יותר רצינות. לא יאמן עד כמה הצביעות יכולה להיות גדולה ומרוחה על פניהם של אנשים רמי מעלה. לא יאמן כמה קבין של טמטום יכולים ליפול על ראשיהם של רבים מבין חברי מפלגת העבודה, אם כי לא רק היא נגועה במחלה סופנית זו.
גדול היה יוצא מר פרץ אילו היה מודה בהפסד ומכריז על המשך מאבקו במפלגת העבודה. הוא ראוי להיות אחד מן המנהיגים של מפלגה זו. אם היה עושה זאת, היה מוכיח את היותו חף מכל תרגיל "מסריח", ורצונו להמשיך ולהשתלב בהנהגת המפלגה. במקום זאת הוא בחר בדרך נלוזה של הפיכת הפסדו לקרדום לחפור בו. גם בעניין זה משמעויות המילים השתנו. למה התכוון מר פרץ כאשר דיבר על "קומבינה"? למעשה טוב או רע? נדמה לי שכל טרונייתו היתה על המעשים שלא יעשו כדי לזכות בבכורה. לא עבר זמן מה מאז הנאום התקיף שלו בגנות הקומבינה, והנה, הופ, קומבינה משלו.
כנראה למילים יש משמעויות שונות כאשר אתה בפוזיציה מסוימת, ואילו בפוזיציה שונה גם המשמעויות האמיתיות משתנות. פליאתי גדולה יותר מהתנהלותו של מר אילון. פוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי, אך בכל זאת, חיבת להיות גם מידה של כנות וכבוד כלפי האזרחים.
מר אילון הצטייר כאדם בעל יושרה ויושר אינטלקטואלי, חף מעסקות מפוקפקות, גם אם מדובר בפוליטיקה. אם נכונות הידיעות על חיזורו אחר מר פרץ, הרי יהיה זה "חיזור גורלי".
אני מאמין שלכל אדם דעה מוצקה. יכול כל אדם לרצות בהצלחת מועמדו, וזהו דבר לגיטימי לחלוטין. עם זאת, לא סביר, אם כי החיים יכולים לזמן הפתעות מרעישות, שאנשים בעלי עמדה ומצפון ילכו כעדר אחר קריאות של מועמד זה או אחר. סביר יותר או נכון יותר, שכל אחד ילך לפי צו מצפונו.
יתכן ואני תמים, אך אם מר איילון יחזר אחר מר פרץ שהפסיד בפריימריז תוך הבטחות שונות, הרי שבאחת הוא עלול להפסיד את עולמו, יושרו והמוניטין שלו כאדם נקי כפיים.
לנהל שיחות עם כולם, כולל אלה שהפסידו בסיבוב הראשון, זהו דבר לגיטימי לחלוטין. לחזר ולהצטייר כמי שמוכן למכור את נשמתו הטהורה בעבור הנהגת המפלגה, זהו דבר פסול.
ווידוי אישי: התמזל מזלי ונפלה בידי הזכות להכיר את מר אילון. התרשמתי שיושרו אינו מוטל בספק ואמונתו בצדקת מעשיו למען המדינה גדולה ביותר. איש משכיל, ובעל יכולת לנתח את הדברים בצורה מעוררת כבוד. זהו לא דימוי מבית היוצר של תדמיתנים כשרוניים, אלא זהו האיש עצמו.
בשל זאת, אני שואל, מדוע לא להמשיך ולדבוק באותה הדרך, באותה האמונה? מדוע "להתלכלך" במימיה העכורים של הפוליטיקה הזולה והצינית, כאשר ניתן להשיג זאת בדרך הישר?
במדינות דמוקרטיות נאורות מי שהפסיד [כלומר קיבל פחות מן המועמד השני] מפנה את מקומו לבאים אחריו. ראינו דוגמה חיה אך לפני זמן קצר: בצרפת שאנו כה אוהבים לשנוא, גב' סגולן רויאל הפסידה את הבחירות ונעלמה מן הזירה. ללא תרועות, ללא צלצולים מיותרים, פנתה את מקומה עד הפעם הבאה, אם בכלל. כך הדין גם לגבי מדינות אחרות בעלות משטר פרלמנטרי זהה לזה הנהוג אצלנו.
רק בישראל קיימת תופעה ייחודית בעולם הדמוקרטי: אדם יכול להפסיד ויטען שהוא ניצח; יכול ראש ממשלה להפסיד בחירות, ייעלם לתקופה, יחזור ויכבוש את המפלגה. מר ברק ומר נתניהו נזרקו מן הבמה הפוליטית בבושת פנים, כל אחד מסיבותיו הוא. שני הגיבורים נעלמו, מי יותר ומי פחות, וחזרו לקדמת הבמה. ב"בורסה" הפוליטית שני האישים הללו הם השמות החמים ביותר. אין מניעה כמובן שאדם יחזור לפעילות פוליטית, כל עוד חוקי המשחק מאפשרים זאת. יחד עם זאת, יש בכך לא מעט זלזול באינטליגנציה של הציבור.
אם מר פרץ רוצה לקנות את עולמו בין רגע ולפתוח צוהר לאפשרות שיחזור להיות מנהיג מפלגת העבודה, הוא חייב לקרוא לכל אנשיו להצביע לפי צו מצפונם במי שהם חושבים שהוא יותר ראוי. לא קומבינות ולא "דילים".
יתכן ואני תמים וחסר ניסיון בפוליטיקה. אך מתוך ידיעותיי הצנועות, אני משוכנע שאפשר לנהוג בדרך אחרת, היינו בדרך הישר ולא המפותלת.
אם מר אילון חפץ להיות מנהיג ולא עוד פוליטיקאי, ראוי שימשיך בדרכו מתוך אמונה שהדרך הבטוחה והקצרה ביותר היא אכן דרך הישר.
יש לשבח את מפלגת העבודה וחבריה על ניהול מערכת בחירות נקייה ודמוקרטית, דבר שאינו כה מובן מאליו בכל המפלגות בישראל. היעדר שחיתות ומהלכים בלתי ראויים הם מסממניה של עוצמת המפלגה.
גם מר נתניהו הצליח לעקר את התופעות הבלתי ראויות שהיו מנת חלקו של מרכז המפלגה, ושפגעו קשות בתדמיתה של המפלגה. לכן הוא ראוי להערכה. אסור להשלים עם השחיתות והפוליטיקה המלוכלכת.
שני המתמודדים הנותרים במרוץ לראשות מפלגת העבודה בהחלט ראויים להיות מנהיגים. יתעלה מר פרץ על עצמו אם לא יתערב כלל בסיבוב השני של הבחירות.
