"שקר למען איטליה", מציעה האחראית על התלבושות [ג'ודי לנץ] לבמאי שלה, גווידו קונטיני [דניאל דיי לואיס], בסרט הבנוי על המחזמר "תשע" של רוב מרשל, יוצר הסרט הידוע והמצליח "שיקאגו".
ואכן מביא לנו יוצר הסרט את נשמת איטליה במיטבה.
ראשית את מראות הנופים, רומא היפה, אולפני הסרטים, צ'ינה צ'יטה, הקתדראלות, בתי הקפה, פיאצה נבונה, המזרקות, האנשים, התלבושות.
מרשל עוסק בקולנוע האיטלקי ומתכתב עם ענק הקולנוע פרדריקו פליני, שאהב את רומא, כקדושה, כאשה יפה, כזונה. זה מתבטא בקטעים מתוך סרטיו, ובמיוחד ב-8 וחצי, [צילומים בסרט בצבעי שחור לבן], לעומת הסרט העכשיווי המוקרן בצבע.
בסרט אין תסריט ואין עלילה, יש רק חזיונות ומראות, ובעיקר תחושות. כדי ליצור אתה צריך להיות ילד, לשמר את המראות והתחושות הראשוניות שחווית שלא יתפוגגו עם שגרת החיים.
יצירה קולנועית עומדת בתפר הדק והשברירי בין מציאות לדמיון. אמת לשקר. בין הציבורי לפרטי, היא תובעת ממך את כולך, לעיתים במחיר כבד, אתה מקריב למענה את היחסים, את המשפחה, את כל מהותך.
הז'אנר של הסרט הוא מחזמר הזוי על חיי הבמאי פליני. זהו בעצם הומאג' לפליני הענק. הרעיון העיקרי בו הוא דיבור על עשיית סרט. דבר, שלעיתים הורג את הסרט עצמו. אולם במקרה הזה משחק בתפקיד הראשי שחקן נפלא, שיש אומרים, שמאז מרלון ברנדו לא קם כמוהו. הוא זכה בשני פרסי אוסקר. האחד על סרטו "בכף רגלי השמאלית", והאחר שהוסרט לאחרונה "זה יגמר בדם".
לצדו של דניאל דיי לואיס משחקות שחקניות מפורסמות מן השורה הראשונה, פנלופה קרוז, שמופיעה בסרט בריקוד חושני מהמם, וכן ניקול קידמן הידועה מסרט מחזמר אחר בשם "מולין רוז'". לא נשכח להזכיר את חלקה של הכוכבת האגדית מהקולנוע האיטלקי סופיה לורן, שאף ממרומי גילה נראית נפלא על המסך.
בסרט היא מגלמת את תפקיד אם הילד הקטן, שהפך לבמאי סרטים.
הסרט מומלץ לאוהבי הקולנוע ובמיוחד לאוהבי המחזמר.
מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
