|
|
לא לזרוק לרחוב [אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אורי ששון הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על הכרעת דין של בית משפט השלום בבית שמש, מיום 10.5.09, שהרשיע אותו בהשלכת גזם ברחוב הפלמ"ח בבית שמש. נגד ששון הוגש כתב אישום מסוג ברירת משפט, במסגרתו נטען כי "הנאשם זרק/הרשה לזרוק גזם (ענפי וגזעי עץ תאנה) לרחוב הפלמ"ח מול ביתו".
ששון סירב לשלם קנס, בסך 330 שקל, וביקש להישפט. בית משפט שלום הרשיע אותו לאחר שמיעת ראיות, בקבעו כי גרסת הפקח תאמה למציאות, וכי ששון הודה בפניו שזרק את הגזם תוך שתקף אותו מילולית.
בכתב הערעור טען ששון כי בית משפט השלום לא בדק אם יש בגרסת הפקח בסיס מספק להרשעה. לדבריו, הוא אינו חולק שבתחילה הודה בפני הפקח כי השליך את הגזם, אך לאחר מכן חזר בו. "לפני המפגש עם הפקח חזרתי מבית חולים לאחר שביקרתי את אמי וכעסתי שנטפלים אלי על לא דבר".
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפאל כרמל, דחה את הערעור. לדבריו, ששון ביקש לתקוף ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, ואין דרכה של ערכאת ערעור להידרש לטענות אלה, ובוודאי כשאין בסיס לכך.
"עדות הפקח הייתה ברורה וחדה לפיה, שעה שהיה במקום וביקש לברר למי שייך הגזם, הגיע המערער ולאחר שנשאל למי שייך הגזם, פתח המערער 'בהסתערות פראית' על הפקח 'אמר לי זה שלי, אני אעשה מה שאני רוצה, עכשיו תעוף מכאן. אמרתי לו שבסך-הכל אנחנו לא רוצים שזה יהיה מונח כאן שישי שבת... הוא נתן לי מכה מאחור, ניסתי להתקשר למשטרה, הנאשם התנפל עלי מאחור, חבט בטלפון שהיה על אוזני, הטלפון עף...'. רק לאחר זאת, חזר בו המערער, כך העיד הפקח, מהודאתו. המערער, יש לציין, הגיע בו ביום למשרדי המועצה על-מנת להתנצל בפני הפקח", אמר השופט.
"בית משפט קמא העדיף את עדות הפקח, והיה בסיס מוצק לקביעתו לפיה ניתן לקבל את הודאת המערער שבאה לפני הפקח ולהימנע מלקבל את ההכחשה שבאה לאחר מכן. בזאת, וביתר הראיות שבאו לפני בית משפט קמא, קם בסיס ראוי להרשעתו של הנאשם בדין", סיכם השופט.
