מור, שנולד בברלין בשנת 1898, היה בנו של כורה פחם בצפון אנגליה. הוא היה השביעי מבין שמונה ילדים, וגדל בשנים שהובילו לשתי מלחמות עולם, למירוץ לנשק גרעיני ולמלחמה הקרה. לאחר שהצטרף לצבא בשנת 1917, נפגע מור במהלך התקפת גז חרדל של גרמניה כששכב בחפירות החזית בצרפת. הוא היה אחד מ-52 מבין 400 גברים ששרדו את ההתקפה ובילה חודשיים בבית החולים.

"עבודתו פרצה החוצה ברגע של משבר וחרדה שאפיינו את אמצע המאה ה-20", סיפר סטפנס.

לדבריו, מור שילב מראות של פסלים יוונים ורומאים עם עיצובים נועזים ופרימיטיביים של אמנות מהתרבות האצטקית, האפריקנית והמאיית (של בני המאיה), וחיפש אחר משמעות בצורות אורגניות יותר מאשר בצורות מדויקות.

כל חדר בתערוכה נפתח עם עבודה שונה המתארת אם וילד, נושא שמור אמר כי הוא ה"אובססיה הבסיסית" שלו. הפסלים השנויים במחלוקת מעלים שאלות לגבי חיי האדם הרבה מעבר ללידה ולגידול הילדים.

הייתה זו סדרה של ציורים עוצמתיים של תושבי לונדון המחפשים מחסה מהפצצות הגרמניות במנהרות הרכבת שבבירה ששינתה את הקריירה של מור והביאה להצלחתו הבינלאומית. ולמרות זאת, הידועות יותר לקהל המודרני שלו הן דמויות ענק של נשים שמור יצר, לעיתים קרובות כשהן מעוותות עם חללים בתוך האבן או העץ. ולמרות שאלו נתפסות על-ידי רבים כדמויות מרגיעות ועדינות, כוונתו של מור הייתה ליצור מראה תשוקתי ומיני.