"איזה יופי התחפשת, דני" (ארז טל ללילך סונין, שמעבירה אליו את השידור) רגע נדיר: המתמודדים שאינם פותנה נזכרים בבני המשפחה שלהם. המניע: הזדמנות אחרונה לשכנע את הציבור לעזור להם בהדחת הגמר מתקרבת. יוצא-דופן כרגיל: ארז דה-דרזנר, שהצליח לדחוס לנאום, בסמיכות מפתיעה, את שרלוק הולמס וגם את תנועת הסופרמן המוכרת שלו לכיוון השמיים. מפריז כרגיל: סער שיינפיין, שנזכר לא רק באהבה היוקדת למשפחה, אלא גם לעם ישראל (זה כולל את ערביי ישראל?) ולצה"ל.
אכזבה מספר 1: סער לא יכול היה לדעת שדווקא אתמול חבריו לנשק פרסמו בפומבי תהיות ופקפוקים לגבי הקשר בין שירותו הצבאי, לבין האופן שבו הוא הציג לנו אותו. רק כשייצא מהבית, יגלה שגם הרעות היא כבר לא מה שהייתה פעם, כששירת בחיל הקשר.
"בשביל איילה רציתי להחזיר לו, בשביל איילה" (האהבה מוציאה מסער את הטוב ביותר שלו, שוב) אכזבה מספר 2: ארז דה דרזנר היה מתמודד הריאליטי המושלם. היה בו את כל מה שהיה במעיין חודדה - מופרעות קיצונית, אגרסיביות, לוק אחר ועולם משלו, וגם את מה שלא היה בה - הדבר הזה שמעורר אמפתיה. כנות. לרגעים קטנים ומפתיעים, אבל כנות. אלירז אמר אתמול שבבית
האח הגדול "אין לקפוץ גבוה, אין לרוץ מהר, אין שאלות טריוויה, אין כלום". אם אתה רוצה לשפר את ביצועיך במשחק, רוב הסיכויים שאין לך מושג איך לעשות את זה. אבל ארז קפץ גבוה, רץ מהר, ניגן באוויר, התחפש לליצן, ביצע משימות נינג'ה שהטיל על עצמו, ניהל קשר פטישיסטי תמוה עם אסי עזר, רב והשלים כמעט עם כל דיירי הבית, ובאופן כללי, עשה הכול, חוץ מחיסול מבחוח אולי, כדי שנשאיר אותו בבית. זה לא עזר.
"אנחנו בתכלס לא עושים פה כלום" (אלין מנסה לברר עם האח הגדול איך הגיע למסקנה שלמישהו מדיירי הבית מגיע לזכות במיליון שקלים, רגע לפני שהיא מציעה להמיר את הפרס באספקת מגנומים לכל החיים) אכזבה מספר 3: מכל העונה הזו, אחרי הטורט ושינוי המין, אחרי הזיקנה והחירשות, נותר לנו גמר "נורמטיבי" לאללה. ערביה ישראלית שגרה בשיינקין וגיי אינטלקטואל - אלה הסמנים הקיצוניים של הסובלנות הישראלית כרגע. זה הכי הרבה שמצליח להיכנס ללב שלנו, ובהתאמה, ליד המסמסת. זה לא אומר שצריך לשכוח את התהליך שארז עבר בבית, משד טזמני לאדם מן המניין, או את הפרצה שהוא פתח לבעלי לקויות אחרים: לקחת חלק משמעותי בתוכניות ריאליטי (גם זה חשוב היום), דווקא כן להפוך את הבעיה שלו לאישיו, וכן לדרוש שיתחשבו בו. מגיע לנו ומגיע לארז שאלה שמתקשים בינינו יעשו לנו חיים קשים כאלה. כי לאהוב את אלירז זה קל. כמעט קל מדי.
