ארסי אבל ידידותי: קורפל על אנדרסון סילבה

באוקטובר 2006 ראינו אותו לראשונה בקרב על התואר במשקל בינוני, מפרק את ריץ' פרנקלין. הוא הפעיל את הקלינץ' הקטלני שלו, כמו אותו טרנטולה שלופת בזרועותיו את הקורבן ויונק את לשד החיים מתוכו, ופשוט הוציא את רוח הקרב מגופו של יריבו. כאשר הזרועות ננעל החלו הברכיות לרדת כמו גשם בלתי פוסק, משולבות עם בעיטות ומרפקים, עד שהאלוף נפל והוכרע. באותו רגע הבינו כולם מיהו אנדרסון "העכביש" סילבה.

UFC 112: שבת ב-20.00, שידור ישיר ב"אגו טוטאל"
להצטרפות ל"אגו טוטאל" לחצו כאן. הפרטים בפנים

איש לא שיער שיחלפו כמעט חמש שנים מאותו קרב בלתי נשכח, וסילבה יהיה עדיין בלתי מנוצח ב-UFC. היום, מאידך, כבר קשה לשער שיש שם מישהו שיוכל לנצח אותו.

ההיסטוריה
אנדרסון סילבה נולד בקוריטיבה, ברזיל, בשנת 1975. בגיל 14 החל את דרכו באומנויות לחימה בטה קוואן דו וארבע שנים לאחר מכן אף קיבל את החגורה השחורה. בין שאר הישיגיו ניתן למנות חגורה שחורה בג'ודו וצהובה בקפוארה, אולם מעל לכל מציג סילבה לראווה את החגורה השחורה בג'יו ג'יטסו ברזילאי, חגורה שקיבל לאחר אימונים מפרכים ודרישות גבוהות מהמאמן ולוחם ה-MMA המעוטר, אנטוניו רודריגו נוגיירה, עימו הוא גם מפעיל כיום אקדמיה ללחימה משולבת במיאמי, פלורידה.

ל-UFC הוא הגיע ב-2006, אחרי שהופיע במספר ארגונים אחרים (ואפילו הפסיד 4 פעמים). שלושה חודשים לפני שסידר מחדש את הפנים של פרנקלין, ריסק סילבה ללא רחמים את כריס ליבן ב-Fight Night5. כבר אז הבינו דיינה ווייט, ג'ו סילבה והאחים פרטיטה שיש להם בידיים אוצר של ממש, והטיפול היה בהתאם. בניגוד לדעתו של אד סוארז, המנג'ר של סילבה שמעולם לא הצליח להביא לוחם שלו לקרב אליפות, מקבלי ההחלטות ב-UFC לא ביזבזו זמן וזרקו את הברזילאי הבלתי מנוסה יחסית למים העמוקים. "כשדלת חדר ההלבשה נפתחה הרגשתי את הגוף שלי רועד", סיפר סוארז על אותו ערב בלתי נשכח, "הבטתי באנדרסון והוא רק קרץ לי ואמר 'אעשה זאת חד וחלק עבורך'. האמת, באותו זמן זה לא הרגיע אותי".

צ'אק מינדנהול, העיתונאי המכובד שמאמריו מתפרסמים במגזין הרשמי של ה-UFC, אף הגדיל לתאר את המעמד הזה ולהשוותו לרגע שבו מוחמד עלי עמד לפגוש את ג'ורג' פורמן – שהגיע אחרי שריסק את קן נורטון וג'ו פרייזר המפחידים. מינדנהול השתמש בתיאורים שהובאו בספרו של נורמן מילר "The Fight", בו המחבר תיאר את הדיכאון ששרר בחדר ההלבשה של עלי עוד בטרם נשמע הגונג. גם סיכוייו של המתאגרף האגדי הוגדרו כאפסיים, אבל למרות זאת קיבלנו את ה"ראמבל אין דה ג'נגל" של 1974 שהכניס את עלי לספרי ההיסטוריה של עולם הקרבות. באוקטובר 2006 - בזירה בצורה קצת שונה ומול פרנקלין שהגיע עם מאזן של 21 נצחונות, הפסד בודד, ויחס הימורים של 1:2 לעוד ניצחון – אנדרסון סילבה הצטרף אליו.

ההיסטריה
סילבה עצמו הוא ההיפך הגמור מאישיותו של מוחמד עלי הפטפטן היהיר. אנדרסון הוא אדם דתי, מאמין וצנוע שעסוק לא פעם במחשבות על היום שלאחר מכן. "ביום מן הימים אני אאבד את החגורה שלי, את הכסף, את התהילה ואת לכל השאר", הוא פרש לא פעם את משנתו, "מה יישאר ממני? איזה זיכרון אשאיר? רק אם אהיה אדם טוב אזכה לכך שיזכרו אותי". את סילבה צריך לפגוש פנים אל פנים על מנת להבין עד כמה הוא ידידותי, נעים הליכות, צנוע וחייכן. בשיחה אחת שנערכה איתו לאחרונה, סיפר על החשש הגדול ביותר שלו: "אלוהים העניק לי שתי ידיים ושתי רגליים, הוא נתן לי את היכולת להפעיל אותן בכלוב במהלך הקרב, אני חושש מהיום בו יקרה משהו ולא אוכל להשתמש בהן יותר". ועדיין, היום הזה נראה רחוק. רחוק מאוד. סילבה, אמר אמנם כי הוא רוצה לפרוש בגיל 35 כשהוא עדיין בלתי מנוצח ב-UFC ויום הולדת זה יחול מספר ימים לאחר UFC 112, אולם בחוזהו התחייב לשני קרבות נוספים בארגון ולכן סביר להניח כי פרישתו תידחה מעט. מה שבטוח, את הכפפות הוא לא יתלה.

http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/4/164424.jpgהסוף?
כי מעבר לשאיפותיו האישיות להגשים את חלומותיו מחוץ לזירה, כמו למשל רכישת סניף של מקדונלד'ס בברזיל, סילבה חולם על מפגש עם המתאגרף רוי ג'ונס ג'וניור. "אני רוצה להוכיח לו שלוחמי MMA אינם נחותים בקרב העמידה שלהם ממתאגרפים מקצוענים", הוא הצהיר. ג'ונס כבר אישר את הקרב אבל לעת עתה, דיינה ווייט מטיל וטו על האפשרות, לפחות כל עוד סילבה חתום על חוזה ב-UFC.

ביום שבת סילבה יגיע לאבו דאבי להגן על התואר פעם נוספת, הפעם מול בן ארצו דמיאן מאיה שקיבל את ההזדמנות במקומו של ויטור בלפורט שנפצע. למאיה אין מה להפסיד, אבל סילבה מביא איתו הישגים חסרי תקדים שספק אם איש יגיע אליהם אי פעם בזירת ה-UFC. כאשר תחזו בו עולה לזירה ביום שבת, תזכרו שהוא האיש שלזכותו רצף הניצחונות הארוך ביותר ב-UFC (עשרה), מספר קרבות ההגנה הרצופים הגדול ביותר במשקל בינוני (5), מלך הנוק-אאוטים בקרבות אליפות (4), והרשימה עוד ארוכה. "ידעת מה לעשות מול פרנקלין, טראוויס לוטר, נייט מארקוורדט, פורסט גריפין, תיילס לייטס ועוד", הוא נשאל פעם, "אבל מה תעשה מול אנדרסון סילבה?". העכביש, מצידו, נתן את התשובה שספק אם תתממש לפני שיעזוב את האוקטגון. "זאת אכן שאלה מעניינת שטרם חשבתי עליה", הוא השיב צנוע כהרגלו, "מי יודע, אולי אמצא לה תשובה ביום מן הימים".http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/5/164425.jpg