רוני בנימין (48) הודה והורשע בבית משפט השלום באשדוד, במסגרת הסדר טיעון, בכך שבמהלך שנת 2005 מכר גלולות מזויפות מסוג ויאגרה סיאליס ופייזר, וסיכן חיי אדם. המדינה עתרה לעונש מאסר בעוד הסניגור ביקש להימנע מכך. כתב האישום הוגש באיחור של 3 שנים ולא ניתן הסבר לכך על-ידי פרקליטות מרכז דרום. השופטת
רובין לביא מתחה ביקורת בפסק הדין על התנהלותה זו של הפרקליטות: "חבל שהפרקליטות אינה מאמצת נהלי העבודה המחמירים של התביעה המשטרתית, שלמרות שאף היא עמוסה לעייפה תיקים, חלקם סבוכים וקשים, ולמרות שאף היא מתוקננת במספר תקנים שאינו תואם העומס המוטל עליה, הרי היא עומדת במועדי הגשה קרובים בהרבה מהנהוג בפרקליטות".
נטען כי לחובתו של בנימין שלוש הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות רכוש בגינן נדון למאסר מותנה. הפרקליטות הגישה חוות-דעת מומחה של משרד הבריאות, ממנה עלה כי השימוש בגלולות מחייב בדיקות רפואיות מקיפות ויש להן תופעות לוואי חמורות, כגון: כאבי ראש, סחרחורות, הסמקה, שלשול, גודש באף, זקפה ממושכת, אדמומית בעיניים וכאב גב. עוד נאמר כי תרופה מזויפת שאינה בפיקוח של תנאי אחסון, אריזה, הובלה וייצור מקימה סיכון לחיי אדם ואפילו מוות.
הפרקליטות הדגישה את ההיבט של סיכון חיי אדם תמורת עשיית רווח כספי על-חשבון בריאות הציבור, וההיבט של הפגיעה בזכות הקניין הרוחני ובמסחר עם מדינות העולם שחתמו על אמנות שונות, שמטרתן להבטיח כי מדינת ישראל תגן על זכויות קניין מוגנות בדיוק כפי שהיא מצפה שהן יגנו על זכויות מוגנות שלה.
השופטת לביא החמיאה על כך לפרקליטות: "נכון עשתה הפרקליטות בכך שלא הסתפקה בעבירות על פקודת סימני מסחר כפי שנהגה התביעה המשטרתית, וכי הוסיפה עברות על פקודת הרוקחים וחוק העונשין, וטוב תעשה התביעה המשטרתית אם תלמד אף היא מכך. אין מקום והצדקה כלשהי להתעלם מכך שבהפצת תרופות מזויפות יש לא רק פגיעה בזכויות קניין רוחניות מוגנות אלא גם בבריאותו של הציבור תוך סיכון חיים של ממש".
העונש הראוי - מאסר בפסק הדין קבעה השופטת כי למוכר תרופה מזויפת, כמו בנימין, לא חשובה הסיבה למכירה אלא הרווח הכלכלי. "כמוהו כמוכר הסמים המסוכנים, שלנגד עיניו אך ורק 'לעשות כסף קל' תוך התעלמות מוחלטת מתוצאת התנהגותו העבריינית ומהפגיעה שפוגע באחר. אין לשכוח כי בעת שסחר בגלולות המזויפות אף קיבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי".
לדבריה, מי שמתעלם מפגיעה אפשרית בשלומו ובבריאותו של הציבור, על-מנת לעשות לעצמו ולביתו - אינו זכאי לצפות שיתחשבו בו, חרף נסיבות חייו הקשות. "העונש הראוי במקרה זה הינו עונש מאסר, לריצוי בכלא, לתקופה ארוכה וקנס כספי גבוה, וההתלבטות היחידה שהתלבטתי, הינה אם יש מקום למצות עימו הדין לאור משך הזמן הרב שעבר מעת ביצוע העברות ועד היום". בסופו של דבר, השופטת לביא גזרה על בנימין מאסר של 6 חודשים לריצוי בכלא. מאסר על-תנאי של 12 חודשים, שאותו לא ירצה אלא אם כן יעבור תוך 3 שנים עבירה מן העבירות בהן הורשע. כמו-כן ישלם קנס בסך 15,000 שקל או 200 ימי מאסר תמורתו.
