ביהמ"ש השיב בעל-מורחק לביתו

"צו המונע באופן מוחלט וללא קץ את כניסתו של בן זוג לדירת בני הזוג יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר אין פתרון אחר למניעת הטרדות ומעשי אלימות מצד בן זוג אחד כלפי משנהו אלא באמצעות מתן הצו, וכאשר נראה שאין סיכוי, כלל, שבן המשפחה האלים, המורחק מביתו, ישוב מדרכו הרעה ויחדל מאלימותו הקשה". כך קבע (יום ג', 4.05.10), הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים - חנה בן-עמי, תמר בזק-רפפורט והשופט דוד מינץ.

הבעל, אשר הורחק מדירתו בעקבות בקשה לצו מניעה אשר הגישה האישה, ואשר נתקבל עקב התרשמות בית המשפט כי הבעל הוא "אדם הפכפך אשר אינו מסוגל לעמוד בהבטחותיו שישלוט על עצמו וכי לא יתן פורקן ליצר האלימות שבו", אשר אינו "מסוגל להשתלט על עצמו בנוכחות אשתו במצבים שבהם יימצא לבד איתה בארבע עיניים בתוך הדירה", ערער לבית המשפט המחוזי על צו הרחקה זה.

הבעל: אני הקורבן

הבעל גרס כי גם אם היה אלים בעבר, הוא אינו כזה כיום, וכיום הוא הקורבן - כך הוא גרס, לדוגמא, כי כששהה בבית החולים לאחר אירוע מוחי אישתו ניסתה לסחוט ממנו ויתור על דירת מגוריהם המשותפת, תוך שאיימה עליו שלא יכנס יותר לדירה, ואם יעשה כן, בנם יהרוג אותו. עוד גרס הבעל כי הוא נכה עם מאה אחוזי נכות, אשר אינו יכול לממן מקצבת הנכות שלו את דמי השכירות. כן מציין המערער עוד, כי נגמל מסמים קלים אשר בעבר השתמש בהם.

המערער גורס כי צו מניעה קבוע האוסר על בעל להכנס לבית מגוריו ינתן רק במקרים קיצוניים.

האישה גורסת מנגד כי המערער חולה פסיכיאטרית, הפר עד כה את כל הצווים השיפוטיים אשר נתנו בעניינו, וכי הוא אלים כלפיה.

ביהמ"ש: נדרשת סכנה מוחשית

ביהמ"ש קובע כי אין במקרה זה מקום להרחיק את הבעל ומפרט:

• "על-מנת להוציא בן זוג מביתו שלו בעילה של אלימות במשפחה יש להוכיח קיומה של סכנה מוחשית ומיידית המרחפת על ראשו של הצד הטוען כי הוא קורבן; שמעשי האלימות הינם בעלי חומרה מיוחדת; מי הוא האחראי למריבות, ומתי החלו; וככל שמדובר באלימות רוחנית - יוכל הדבר לשמש בסיס לצו הרחקה, אך ורק במקרים חריגים. גם אם התקיימו כל התנאים, הצו יינתן רק לתקופה קצובה. צו המונע באופן מוחלט וללא קץ את כניסתו של בן זוג לדירת בני הזוג יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר אין פתרון אחר למניעת הטרדות ומעשי אלימות מצד בן זוג אחד כלפי משנהו אלא באמצעות מתן הצו, וכאשר נראה שאין סיכוי, כלל, שבן המשפחה האלים, המורחק מביתו, ישוב מדרכו הרעה ויחדל מאלימותו הקשה".

ביהמ"ש קבע כי "עיון בהחלטות בית משפט קמא מלמדות כי מקרה זה אינו בא בגדרם של המקרים המצדיקים צו הרחקה, וודאי לא לצמיתות", שכן מרבית טענותיה של האישה התייחסו לעבר הרחוק. עוד הוא קבע כי "התרשמותו של בית משפט קמא מהמערער כי הוא אינו מסוגל לעמוד בהבטחותיו לשלוט בעצמו, כמו גם הסברה שהמערער אינו נקי מסמים והוא אינו משתף פעולה על-מנת להיגמל מכך, אינה מבוססת כדבעי ומכל מקום אין בה כדי לשלול את זכות קניינו של המערער מחלקו בדירה". עוד נפסק בפני האישה עומדת האפשרות לפרק את השיתוף בדירה ולרכוש דירה חלופית במחיר מחצית שווי הדירה הנוכחית, וטענתה כי לא ניתן לרכוש דירת מגורים במחיר זה "אינה מצדיקה את נישול המערער מדירת מגוריו".

עם זאת, בכדי לאפשר לאישה להיערך לכניסה לדירת הבעל, נפסק כי הוא יכנס לדירה החל ב-1.6.10.

הושתו עליה הוצאות בסך של 5,000 ש"ח.