מלכה איל תבעה את אגד אגודה לתחבורה בישראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בסכום של 1,600 שקל, בגין איחור. לדבריה, המתינה במשך 44 דקות לקו 5, ובשל העיכוב איחרה להגיע לפעילויות אחרות שהיו לה באותו יום.
איל ציינה כי על אגד מוטלת חובה לעמוד בלוח זמנים כמפורט בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957; צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית) תשל"ד - 1974 ועל פסקי דין שונים שניתנו במקרים דומים.
כן הוסיפה איל שאגד הציע לה, לפנים משורת הדין, זיכוי בסכום של 232 שקל והיה נכון להמיר אותו בכסף, אך היא סירבה.
אגד כפר בטענותיה של איל ובכך שמוטלת עליו אחריות. לטענת קואופרטיב אגד, באותו יום נגרמו עומסי תנועה ושיבושים בהפעלת קווי האוטובוס בעיר לאחר שאוטובוס נתקע בכניסה לעיר ואירעו תאונות בכבישים 9 ו-6, נרשמו התפרעויות של חרדים ברחוב שבטי ישראל ונערכו בדיקות ביטחוניות ביציאה מהעיר. אגד צירף דוח מפורט שכלל את כל ההפרעות שאירעו באותו זמן.
אגד הוסיף שקו 5 עבר בתחנה בשעה 17:14 כמפורט בצילום GPS שצורף לכתב ההגנה ודובר באיחור מינורי ובגדר הסביר. אגד ביקש לדחות את התביעה.
איחור מוצדק בהחלט השופט
ארנון דראל קיבל את עמדת אגד ודחה את התביעה ללא חיוב התובעת בהוצאות. "מלכתחילה מדובר באיחור, גם אם תתקבל טענת התובעת במלואה, של פרק זמן של 29 דקות (בין השעה המשוערת 17:15) להגעת האוטובוס הראשון לבין שעת הגעתו (17:44). אף שמדובר בפרק זמן לא מבוטל אין מדובר, בנסיבות העניין ונוכח האירועים שהתרחשו בירושלים, כמפורט בדוח שהוגש, באיחור בלתי סביר או באיחור המגיע כדי התרשלות או
הפרת חובה חקוקה".
הוא הוסיף כי "כמפורט ברישום האירועים לאותו יום בשעה 16:30 אירעה תאונה בכביש 9 שגרמה לעיכובים ולאיחורים; מחסום משטרתי שהוצב בשעה 16:00 באזור סחרוב ביציאה מירושלים גרם עומסי תנועה כבדים ביציאה מהעיר שהגיעו עד גן סאקר ואירועים נוספים. לפיכך מצאתי כי האיחור שהיה, ככל שהיה, היה מוצדק".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
