אקסל רוז זרק פעם פסנתר מחוץ לחלון של בית מלון. צ'ארלס בארקלי זרק פעם בנאדם מחוץ לחלון של באר. אם אתם לא הייתם מהילדים המוזרים האלה שהקשיבו להורים שלהם וקיוו להפוך לרופאים, כבאים, טייסים ודברים ערכיים ופסולים מהסוג הזה, אלו היו שתי האופציות שלכם: כוכב רוק או כוכב ספורט. לכבוד הקורלציה בין גמר ליגת האלופות להופעה של מטאליקה באצטדיון רמת גן (שתיהן יתרחשו בשבת בערב), החלטנו להתעלם מחוסר ההכשרה הבוטה שלנו בכל אחד מהתחומים (אלא אם גיטר הירו ופרו אבולושן נחשב) ולקבוע, פעם אחת ולתמיד, מה מבין השניים עדיף.
בחורות
בואו נהיה כנים עם עצמנו, רובנו יוצאים מהמיטה בכל בוקר עם מטרה ברורה אחת: למצוא מישהו שתחזור איתנו לשם. אפילו גדולי עולם כמו ג'ק דונגי ("זו הסיבה שגברים בונים גשרים") ואל באנדי ("למה את חושבת שאנחנו מטפסים על הרים?") הודו בכך בפה מלא, אז מי אנחנו שנתבחבש עם קלישאות מטופשות כמו "לאב אוף דה גיים". גם טייגר וודס אוהב את המשחק, אבל כל העולם כבר הבין מה הוא אוהב קצת יותר.
בסוגיה הזאת, השאלה האמיתית יותר פילוסופית: אם כבר בחורות, אז איזה? כי כפי שכולם יודעים שכדורגלנים בד"כ הולכים עם דוגמניות, כך מן הידועות היא שמוזיקאים מתחברים לשחקניות (או מוזיקאיות שוות) כך שבקצה אחד של המשוואה עומדות אלו שעיקר פועלן הוא כמות נאה של ג'אנק בטראנק (סליחה. באמת) ובקצה השני אלו שמכפות על נחיתות פיזית קלה בארומה איכותית ואולי אף באינטלקט סביר ומעלה.
אז איפה אתם עומדים? בצד של ויקטוריה בקהאם ואדריאנה לימה, או של ואנסה פראדי וגווינת' פאלטרו? בקטע של סיפוקים מידיים או של חיבוקים אל תוך הזקנה? אנחנו יודעים מה העמדה שלנו, ולמרות שהיינו כורתים איבר חיוני או שניים בשביל שמישהי כמו לימה תיגע לנו בברך, אנחנו מעדיפים להסתכל למישהי בעיניים ולדעת שקורה משהו מאחוריהן. מה לעשות, חנונים היינו וחנונים נישאר.
גיטרות: 1
כדורים: 0
כסף
כאן זה די צמוד. מצד אחד מספיק שתייצר להיט בודד בסדר גודל בינוני שיחזיק מעמד חודשיים וכבר יבקרו אצלך בבית האנשים של "MTV קריבס", ומצד שני בגיל 21 אתה כבר יכול לחתום על חוזה שיסדר את הנכדים שלך. ואת שלהם. וכשמדברים על הכוכבים הגדולים – זה נהיה צמוד יותר. בשורה התחתונה, ההבדל בין בונו למיכאל שומאכר יכול להיות כמה עשרות מליוני דולרים טובים. אבל כמה משמעותי ההבדל בין 300 ל-200 מליון דולר? חכו, תיכף נכנסת משכורת ואז נגיד לכם.
גיטרות: 2
כדורים: 1
ההנאות הקטנות
על פניו, נו-בריינר: אורח חיים ספורטיבי מול סקס-סמים-ורוקנרול. אלא אם אתה מראדונה או אדריאן מוטו שמשלבים מצוין בין השניים. אבל מצד שני... אין צד שני. בגלל זה קוראים לזה זה נו-בריינר.
גיטרות: 3
כדורים: 1
ארון הגביעים
אחד הדברים שמניעים את הספורט העולמי זו העובדה שיש מספיק אנשים חסרי חיים שידאגו לספור ולכמת כל דבר שקורה בו. ואז גם לתת על זה פרס. לליונל מסי, בן 23 בעוד חודש, יש כבר 14 תארים קבוצתיים ו-39(!) תארים אישיים ברזומה. לעומת זאת, את פרס ריבוי התווים בסולו בודד כפי שהוכתר ע"י הבלוגר ג'וני-גיטרה אף מוזיקאי מעולם לא הגיע לקבל.
במלים אחרות, כשיגיע הזמן לספר לנכדים מה עשית עם החיים שלך עדיף שיהיה לך חדר מלא בקונוסים מאלומיניום עם חותמת של צחובוי מלמטה להראות להם, ולא איזו גיטרה חבוטה שנגעה פעם בברך של פועל במה של נירוונה. פול מקרטני על 60 אלבומי הזהב שלו הוא היוצא מן הכלל. תחשבו מה יש למקבילה המוזיקלית של יעקב הלל (זאב נחמה?!) בבית.
גיטרות: 3
כדורים: 2
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/0/169450.jpg
HIGHS AND LOWS
אוקיי, בואו נניח שהגעת לפסגה. השאלה היא באיזה קלות, ועד לאן, העניינים יכולים להתרסק. כשאתה כוכב רוק, גם אחרי אלבום בכורה מוצלח, עדיין מדובר בסטטוס רגיש. כשלון ב'מבחן האלבום השני' ואתה חדשות של אתמול, שני שליש דרך לספיישל 'איפה הם היום' ב-VH1, כשהדרך היחידה שלך לחזור לפריים טיים היא להמתין בסבלנות שהילדים שלך יגדלו ואז לגרור אותם לתכנית ריאליטי (לא שימי, אנחנו מדברים על אוזי אוסבורן). בעולם הספורט, ברוב המקרים, צריך כמה עונות גרועות בשביל להשמיד מוניטין טוב ורוב הסיכויים הם שתקבל מספיק צ'אנסים לתקן. מה שנקרא "חיים משבת לשבת". אלא אם זו שנת חוזה. אבל אם פישלת בשנת חוזה, מגיע לך לעבור לקטאר. לפחות משלמים שם טוב.
גיטרות: 3
כדורים: 3
תהילת נצח
בכל הקשור להשפעות משמעותיות על הענף שלך – יש פה שוויון. על כל דיק פוסברי יש פינק פלויד ואם עשית משהו משמעותי מספיק יהיה מי שיזכור אותך, אבל מה עם לצאת מגבולות הגזרה? מה עם להתחיל מהפיכות? לשנות סדרי עולם? כאן כבר נעלמים סימני השאלה כי אלא אם קראת לעצמך מוחמד עלי, כל עוד אתה עסוק בלהכניס עור כלשהו לחור כזה או אחר, אתה בבעיה. הוא הוציא את ארצות הברית מווייטנאם, כל השאר בעיקר הוציאו אנשים (גם רפובליקנים) לקניון לקנות חולצות.
בצד השני, לעומת זאת, לא חסרות דוגמאות. בוב דילן, הביטלס, פאבליק אנמי, הסקס פיסטולס, כולם אמונים על שינויים ומהפכות שג'ורדן, מסי או פדרר לעולם לא יהיו בעמדה לייצר. למה? כי ספורט זו אמנם מחלה גלובלית, אבל לא ברמה של מוזיקה. במילים אחרות, אי אפשר להבטיח שבעוד 500 שנה ידברו על 'יד האלוהים', אבל אתם יכולים להיות בטוחים שכאשר ההתחממות הגלובלית תמיס את הקרחונים וכולנו נטבע ונפקיר את הכוכב לג'וקים ולקית' ריצ'ארדס, האדם האחרון שיצוף על בול עץ באמצע האוקיינוס יזמזם לעצמו את 'היי ג'וד'.
גיטרות: 4
כדורים: 3
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/1/169451.jpg
