בהחלטה מפתיעה של בית המשפט העליון (יום ב', 19.5.03), בהרכב מיוחד של שבעה שופטים, הפך בית המשפט את הלכת פסק הדין המכונה: "קולומבו", והתיישר עם ביקורת של מלומדים רבים על ההלכה הישנה מ-1989.
פסק הדין המפתיע, שניתן פה אחד, ניתן בהרכב בראשו עומד השופט שלמה לוין. זה אחד מפסקי הדין האחרונים של לוין כשופט.
הלכת פסק הדין קולומבו התייחסה לעסקות קונסיגנציה, בהן נהגו ספקים לאפשר לקמעונאים לרכוש סחורה באשראי, וקבעו תנייה המשאירה את בעלות הספק על הסחורה, עד אשר הסתיים התשלום עבורה.
עסקה כזו נועדה לאפשר לקמעונאי לרכוש באשראי, ולשלם לספק רק לאחר שהצליח למכור את הסחורה ללקוח. בפסק הדין בעניין קולומבו מ-1989, קבע בית המשפט העליון, כי יש לראות בעסקות כאלו שיעבוד של הנכס לטובת הספק.
כדי להינות ממעמד נושה מועדף, יש לרשום שיעבוד. מאחר והשיעבודים שנוצרו לא נרשמו, לא נהנו הספקים ממעמד של נושים מובטחים, אלא נאלצו להצטרף אל יתר הנושים בחלוקה שווה של נכסי החייב.
הלכת קולומבו ספגה מביקורת חריפה של בכירי המשפטנים בתחום (פרופ' ציפורה כהן, פרופ' דויטש, פרופ' שלום לרנר, ופרופ' ויסמן). אלו טענו, כי במצב הקיים בשוק, יש לעודד עסקות אשראי כדי לאפשר לקמעונאים להתקיים ולהבטיח את מעמדם הכלכלי של הספקים.
בהחלטה החדשה (רע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון נגד אוקספורד בניה בע"מ), הפך בית המשפט העליון את ההחלטה. נקבע, כי ספקים שביצעו עסקת קונסיגנציה, לפיה יישארו בעלי הנכסים על לתום תשלום האשראי, יהנו ממעמד של נושה מובטח, ולא ייאלצו להתחלק עם שאר הנושים בנכס הספציפי שסיפקו לקמעונאי אשר פשט רגל.
מטעם המבקשים השתתפו עורכי הדין ניר דוידסון, אברהם גל, ש. אולשיבצקי, ואיתן ארז. בשם המשיבים הופיעו עורכי הדין עודד מור, מוני עזורה, חיים סודקביץ', שגיא פרייס, ורחל שני-שרפסקי.
פסק הדין ניתן בהסכמתם של שבעת שופטי ההרכב: שלמה לוין, תאודור אור, אליהו מצא, מישאל חשין, טבה שטרסברג-כהן, יעקב טירקל, יצחק אנגלרד.
