מרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטה העברית חוגג 20 שנה להיווסדו בכינוס מיוחד וראשון מסוגו בנושא מגדר וירושלים. ראש מרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר, פרופ' מימי אייזנשטדט, מספרת: "החלטנו לערוך כינוס זה בנושא 'מגדר וירושלים' מתוך הבנה שבירושלים אוכלוסיות נשים בעלות מאפיינים יחודיים. חקר המדיניות כלפי קבוצות אלה של נשים והחוויות שלהן בתוך ניגודיות החיים בעיר רבגונית כירושלים היא דבר מרתק".
בכינוס שייערך בין ה-2 וה-3 ביוני 2010, יתקיימו מספר הרצאות במסגרת מושבים מרתקים: "מִסְפָרים מְסַפְרִים מגדר בירושלים", "פולחן ומגדר" ו"מגדר בירושלים - נקודת מבט היסטורית".
במסגרת הפאנל 'פולחן ומגדר', תצגנה פרופ' תמר רפופורט, מבית הספר לחינוך ובית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית יחד עם הדוקטורנטית טלי פרידמן אוהדת הפועל תל אביב ואפרת נוי סטודנטית לתואר שני אוהדת הפועל קטמון, את תופעת הנשים האוהדות בקבוצת הכדורגל הפועל קטמון. במחקרן מוצגת הקבוצה כבית ירושלמי עבור האוהדות. החוקרות טוענות כי הכדורגל מהווה עבורן זירה להצלת ירושלים כפי שהן רואות אותה, תוך כדי מימוש התפקיד שיועד להן: לאשרר בנוכחותן את האידיאולוגיה של הקבוצה. האוהדות החדשות, שהן רוב רובן של הנשים האוהדות, לא באות על-מנת להציל את הפועל ירושלים כמו על-מנת להציל את ירושלים "שלהן" עליה הן מתרפקות. הנשים מסרבות להפקיר את ההצלה רק בידי גברים. הפועל קטמון מאפשרת להן לפעול לשינוי בשיתוף עם גברים בזירת הכדורגל שמגלמת גבריות אולטימטיבית.
בפאנל 'מגדר בירושלים - נקודת מבט היסטורית', תציג החוקרת נגה בובר בן-דוד מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית את מחקרה העוסק בקבוצת נשים צועניות ומשכילות, הנמצאת בשוליות רבת מימדים. הן נשים בחברה פטריאכלית, צועניות בתוך חברה פלשתינית ומשכילות בתרבות הנוטה לשיעורים נמוכים יחסית של נשים בעלות השכלה גבוהה. נשים אלו, הנחשפות למערכות ערכים שונות מאלו שגדלו והתחנכו לאורן, עומדות מול סוגיות הזהות שלהן ביתר תוקף ומגדירות בצורה אחרת לעצמן, לקהילתן ולשכניה את סוגיית הזהות הצוענית. "למרבה האירוניה", מספרת בובר בן-דוד, "ההשכלה שאמורה להיטיב כביכול את מצבן, מביאה דווקא לתחושות תסכול רבות ולהעמקת שוליותן".
פרופ' אייזנשטדט תשתתף גם היא בפאנל העוסק בזווית ההיסטורית. מחקר מרתק שערכה ביחד עם פרופ' ג'וני גל, עוסק בנשים עניות בירושלים במהלך המאה הקודמת. לדבריה, דיונים רבים עוסקים בשאלה האם אישה צריכה להגשים את עצמה באמצעות קריירה או להיות בבית ובקושי הקיים במימוש שני עולמות אלו. לפי פרופ' אייזנשטדט, ההיסטוריה מספרת ששאלות אלו כלל אינן רלוונטיות לקבוצות מסוימות של נשים אז וגם היום. כבר במאה הקודמת נאלצו נשים רבות למצוא עצמן עובדות מחוץ לבית בעבודות נשיות שונות ככובסות, כמנקות ואף כקבצניות - עבודה שהוגדרה אז כעיסוק מוצהר. בתקופה זו פעלה קבוצה ציונית שרצתה לסגור את בית התמחוי בירושלים משום שראתה בעובדה שנשים תלויות בחסדי תרומות מחו"ל דבר מגונה הנוגד את האתוס הציוני ונוגד עבודה פרודוקטיבית של נשים. אותה קבוצה ציונית הצליחה במשימתה לסגור את בית התמחוי, למרות העוני הקשה בו היו שרויות הנשים.
בהשוואה למאה הקודמת, חל שיפור במצב הנשים כיום, אך עוני, רעב ומצוקות של נשים חד-הוריות עדיין קיימות. בניגוד לעבר, שבו מדינת ישראל לא הייתה קיימת ולא היו גופים ממסדיים שיכלו לסייע לנשים, כיום המדינה, משרדי הממשלה ועמותות שונות פועלות להעצמת נשים ולסיוע להן בדרכים שונות. עם זאת, גם היום קיים דיון בקרב הגורמים המקצועיים האם העצמת נשים אפקטיבית והם אנו פועלים בדרך הנכונה להוציאן ממעגל העוני והמצוקה.
