בית המשפט העליון הקל (יום ה', 3.6.10) בעונשם של איאן נייג'יל דיוויס ואביב אלגור שהורשעו בפרשת צינורות המזרח התיכון. בהרכב ישבו שלושה שופטים, המשנה לנשיאה השופט
אליעזר ריבלין, השופט
חנן מלצר והשופט
יצחק עמית. בית המשפט דחה את ערעורם של השניים לגבי עצם ההרשעה.
הערעור הוגש באמצעות עורכי הדין
דוד ליבאי ו
קנת מן שייצגו את דייוויס ועורכי הדין נתן שמחוני, זוהר לנדה ממשרד ברנע ושות', דפנה קליין ואסף קליין , שייצגו את אלגור.
עונשו של אביב אלגור, שהיה אחד מבעלי השליטה בחברת צינורות המזרח התיכון, יופחת משנתיים מאסר בפועל לשנה אחת בלבד ועונשו של איאן נייג'ל דיוויס, הופחת משנה וחצי מאסר לשנה אחת בלבד. בית המשפט הותיר על-כנו קנס של 2 מיליון שקלים שהוטל על כל אחד מהם.
בפסק-הדין שכתב השופט ריבלין נכתב כי "לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעורים על חומרת העונשים שהוטלו על המערערים". ריבלין הוסיף כי "בהתחשב בשיקולים לקולא שפורטו בגזר-הדין, ובפרט באישיותם החיובית של המערערים ובתרומתם למדינה, כל אחד בדרכו; בהתחשב בתרומתם של המערערים לצמ"ת ובעובדה שצמ"ת לא ניזוקה; בהתחשב בדברים שציינו בנוגע לתקנות ההקלות ובנוגע למדיניות האכיפה של רשות ניירות ערך במועדים הרלוונטיים לביצוע העבירות; בהתחשב בעובדה שגם אחרים (שידם לא הייתה במעל) נהנו מפירות מעשיהם הפסולים של הנאשמים, ובעניינו של דייויס - בהתחשב גם בעובדה שמרכז חייו בחו"ל, ומקום ריצוי עונשו כמו גם המקום בו שהה באורח כפוי חודשים רבים רחוק מביתו, נראה לי כי מן הראוי שלא למצות עם המערערים את הדין ויש להעמיד את עונש המאסר".
העונש המקורי נגזר על שני הבכירים בחברה לפני כשנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב על-ידי השופט
חאלד כבוב. בית המשפט קבע אז כי השניים עברו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ועבירות רבות על חוק ניירות ערך. השניים הורשעו בין השאר בכך שהביאו לקבלת שתי החלטות באסיפה הכללית של צינורות המזרח התיכון, כאשר היו ביחד בעלי השליטה בה ביחד עם קבוצת גאון-אגרו. עניינה של העסקה העיקרית לגביה הוגש כתב האישום, היה אישור האסיפה הכללית להסכם למתן דמי ניהול בין החברה לבין בעלי השליטה באמצעות חברות שבשליטתם. לאחר שלא עלה בידי בעלי השליטה להשיג את תמיכת המשקיעים המוסדיים, כך על-פי כתב האישום, החליטו הם לפעול במרמה להשגת אישור האסיפה הכללית.
השניים הורשעו גם במעורבות בהחלטה נוספת שהתקבלה לכאורה על-ידי האסיפה הכללית, הנוגעת לאישור על-ידי האסיפה הכללית של פוליסה לביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה בסכום כיסוי של עד 6 מיליון דולר, וכן כתב-שיפוי לנושאי משרה בסכום של עד 5 מיליון דולר. בית המשפט קבע כי סכומי הכסף המצטברים שהשניים נטלו שלא כדין הסתכמו לכדי 9 מיליון שקלים במשך כשלוש שנים.