לאחר תקופה רדומה למדי ביחסיי עם המטבח היפני המסורתי, זה המתגאה במאכל המסורתי המכונה סושי, אני שמח לבשר כי התלהבותי ממנו התחדשה וכעת שוב אני מוצא את עצמי מתפנק ומזמין לשולחן את המאקיים, הניגריים והסשימיים למיניהם. ומתענג על כל רגע. מה גרם לאותו רנסנס קולינרי? פשר העניין טמון בביקור קצר וטעים למדי שערכתי במסעדה קטנה וחביבה בשם sushi'.
חלל המסעדה מצטיין בפונקציונאליות וכולל כמה שולחנות ובר הכנה קטן ומסוגנן. מחוץ למסעדה עומדים כמה שולחנות נוספים, ובסמיכות לה בר. כן, בר! בסבב השיפוצים האחרון בחרו בעלי ה-"sui לפתוח בצמוד למסעדה בר שכונתי קטן עם אווירה אינטימית ונעימה ומבחר אלכוהולי מרשים. השילוב בין אוכל טוב לבר, כמו במסעדות רבות המשלבות בר בגבולותיהן, מתברר כמוצלח. מאחר שהזכרתי אוכל טוב, זה הזמן לספר מעט אודותיו.
מזג האוויר היה מצוין בערב בו בחרנו אני וחברי היקר שי (אותו אכנה מעתה סליס, כפי שאני עושה ביום-יום) להתמקם באחד השולחנות שמחוץ למסעדה. את סליס הכרתי במהלך טיול בהודו, שם החוויות הקולינריות נראו שונות לחלוטין. ומאז אנחנו חברים טובים. בחרנו, סליס ואנוכי, לפתוח את הארוחה בקנקו סאקה חם (29 שקל) ובשני מרקי מיסו (14 שקל למנה). את המיסו למדתי לחבב כבר מן הטעימה הראשונה, כמה שנים קודם לכן, ומאז הוא אינו מאכזב אותי. הסאקה האלכוהולי סידר קצת את הראש, המיסו סידר מעט את הבטן, והיינו מוכנים לעבור לאירוע המרכזי - הרכבת הקומבינציה.
בעזרת סיוע נחוץ ביותר של המלצרית שלנו, שהציגה בקיאות נהדרת וסבלנות רואיה, בחרנו שישה רולים, כל אחד מעורר מהשני ומכילים מרכיבים נפלאים: צלופח ואבוקדו (27 שקל) טונה אדומה ובוטנים קצוצים (26 שקל), שרימפס ובשר סרטנים קצוץ (27 שקל), סלמון עטוף בטונה (28 שקל), סביצ'ה סלמון (25 שקל), וכן רול אינארי יילו טייל וביצי דגים (25 שקל).
רק מלקרוא את שמות הרולים אפשר להבין שהייתה חגיגת טעמים אמיתית. שילוב הבוטנים הקצוצים עם הטונה האדומה היה נהדר, כשביניהם גישר בצורה נפלאה מיונז פיקנטי. רול הסביצ'ה והשימוש בדג מוחמץ הוכתר כהפתעת הערב בזמן שנאכל בהנאה גדולה, וסליס, כחובב פירות ים שכמותו, חיבב במיוחד את רול השרימפס ובשר הסרטנים, שהעלו על פניו חיוך גדול ושבע רצון כבר אחרי הביס הראשון.
לאחר כל הסושי הזה היינו מוכרחים משהו מתוק, ולשם כך הונח מולנו גנאש שוקולד לבן משולב בפסיפלורה וקרם קצפת (22 שקל), וכן שתי כוסות אספרסו קצר, חריף ומהביל (8 שקל).
את ארוחת הסושי שערכנו אני, סליס וכמה חברים בעיר ורנאסי ההודית, אני זוכר עד היום. לא, אין סושי בהודו, או לפחות באזורים בהם טיילנו, אך היכרות עם בעליה של האכסניה בה שהינו הובילה לכך שאשתו גלגלה עבורנו את הסושי בעצמה. האווירה, החבר'ה ותחושת ההישג הסבו לכולנו אושר והנאה. הסושי, לעומת זאת, לא כל כך. בערב שלי ושל סליס ב-'sui', שוב ערכנו ארוחת סושי שאולי לא הכילה תחושת הישג, אבל הסושי בהחלט כן.
