נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, דחה את בקשתו של אריה דרעי למשפט חוזר. ההחלטה ניתנה הבוקר (יום א', 25.5.03) בפסק דין ארוך ומנומק. פסק הדין מהווה סוף פסוק לגבי דרעי, ומותירו עם הרשעה בעבירת שוחד.
בפסק הדין כותב הנשיא ברק, כי אף אם אכן ניתן לקבוע כי העד המרכזי, יעקב שמולביץ, אכן שיקר בעדותו - בנוגע להליכים שהתקיימו נגדו בשווייץ (נגד שמולביץ), הרי שאין לבטל את כל עדותו. כמו כן פסק ברק, כי דרעי הורשע על-בסיס מסכת רחבה של ראיות ועדויות, ולכן אין מקום לבטל את ההרשעה.
בפסק הדין מקבל למעשה הנשיא ברק את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שאומנם קבע - כטיעון חלופי, כי הרשעת דרעי אינה מתבססת רק על העד שמולביץ. טענת רובינשטיין, כאילו העד שמולביץ לא שיקר, נדחתה.
בשל העניין הרב במשפטו של דרעי, הכין בית המשפט תקציר פסק הדין. הנה הוא, כלשונו:
מ"ח 8483/00 אריה דרעי נ' היועץ המשפטי לממשלה – תקציר
בית המשפט החליט היום (25.5.2003) לדחות את בקשתו של מר אריה דרעי (להלן: המבקש) לעריכת משפט חוזר בעניינו.
המבקש הורשע בבית משפט המחוזי בירושלים בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נגזר עליו עונש מאסר בפועל וקנס כספי. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה ברובו. עונשו הועמד על שלוש שנות מאסר בפועל בצירוף קנס כספי. בקשה לדיון נוסף בעניינו, נדחתה.
הבקשה למשפט חוזר סבה סביב עד המדינה במשפטו של המבקש, מר יעקב שמולביץ. טענת המבקש היתה כי המדובר בעד שקר, שכן הסתבר לאחר סיום ההליכים המשפטיים כי עד זה הודה במעשי מרמה ונוכלות בשוויץ והורשע בהם. בה בעת, בעת שנשאל על נושא זה בעדותו בבית המשפט המחוזי במשפטו של המבקש, מסר תשובות מטעות וחלקיות ולא דיבר אמת. על כן, טען המבקש, כי אם לא דיבר שמולביץ אמת בפרשת שוויץ, המסקנה היא כי כל עדותו צריכה להיפסל ומכאן שיש להורות על משפט חוזר. היועץ המשפטי לממשלה ביקש לדחות את הבקשה. הוא טען כי שמולביץ דיבר אמת בהתייחסו להאשמות נגדו בשוויץ ומכל מקום, כי הרשעתו של המבקש עומדת על כנה גם ללא עדותו של שמולביץ ולחלופין, כי אין בפגם זה בעדותו בכדי לשלול את העדות כולה.
בהחלטתו של הנשיא א' ברק נקבע כי מן החומר שבפניו עולה כי אכן שמולביץ לא דיבר אמת עת ענה לשאלות סניגורו של המבקש בהתייחס להאשמות בהן הואשם שמולביץ בשוויץ.
בה בעת, קבע הנשיא ברק, כי אין בעובדה זו בכדי להצדיק עריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש. כך, בשל שלושה טעמים עיקריים:
- ראשית, בחלק מן האישומים ברור כי ההרשעה – כפי שנקבעה בפסק הדין בערעור בבית המשפט העליון – לא התבססה כלל על עדות שמולביץ. כך למשל לגבי חלק מן ההרשעה בעבירת השוחד. מכאן שגם אם היה פגם בעדות, אין בכך כדי להשליך על הרשעת המבקש;
- שנית, בחלק אחר של האישומים ניתן משקל אמנם לעדותו של שמולביץ, אולם עדות זו גובתה בעדויות וראיות רבות, נפרדות מעדות זו, ועל כן ההרשעה עומדת על כנה למרות הפגם הנטען בעדותו של שמולביץ;
- שלישית, הנשיא ברק הדגיש בהחלטתו כי הפגם הנטען בעדותו של שמולביץ היה בעניין שאינו מהותי לעדותו בהקשר המבקש. משמעות הדבר היא כי גם אם שמולביץ לא דיבר אמת באשר להליכים שהתנהלו נגדו עצמו בשוויץ, הרי שאין בכך כדי לפגום בעדותו כולה לעניין המבקש והמעשים שיוחסו לו. במובן זה, הצביע המבקש על פגם בדברי העד שמולביץ עת העיד על מצב ההליכים נגדו בשוויץ, אולם אין בכך כדי לאיין כליל את העדות של שמולביץ ובוודאי שאין בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת לתשתית הראייתית שעמדה ביסוד הרשעתו של המבקש בבית המשפט העליון.
אשר על כן, נדחתה הבקשה למשפט חוזר.
פסק הדין המלא:
[קישור]
