חשבונית פיקטיבית לא רק פורעת את השיטה עליה מבוססת קביעתו וגבייתו של המס, אלא ממש מחבלת בה. כוחה של השיטה הוא בהקבלה בין תשלום מס עסקות לבין ניכוי מס תשומות.
החשבונית הפיקטיבית מאפשרת לרכוש אותה במטרה לנכות מס התשומות הכלול בה ללא זכות חוקית ובלי שמוציא החשבונית ישלם במקביל את מס העסקות העולה ממנה גם אם רוכש החשבונית שילם למוכר את המס במלואו.
הפצת חשבוניות פיקטיביות הוגדרה לא אחת ע"י בתי משפט שונים כ"אבי אבות הטומאה" בעבירות מס הן מצד המשתמש והן מצד המייצר אותן. לא פעם נפסק בבתי המשפט כי השימוש בחשבוניות פיקטיביות מחייב ענישה כואבת ומרתיעה. עם זאת, עיון בתוצאתה הסופית של פסיקת בתי המשפט, מלמד כי לא תמיד מיישמים בתי המשפט בפועל את העיקרון שאותו הם מיטיבים לתאר בפסיקתם.
פסק דין של בית משפט השלום בירושלים אשר ניתן לאחרונה בת.פ. 1626/03 מדינת ישראל נ' יגיל שירותי שמירה וניקיון (1997) בע"מ ואח', מהווה חריגה ברורה למידיניות העקרונית הנ"ל. מדובר בנאשמים אשר הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, ב-23 עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 - עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק האמור.
הנאשמת הינה חברה בע"מ אשר הוקמה ונוהלה על-ידי הנאשם. בתקופה הרלוונטית לענייננו היא עסקה בעיקר, במתן שירותי שמירה באתרי בנייה שונים. רוב השומרים שהוצבו באתרי הבנייה היו ממוצא אפריקני ולא היו להם היתרי שהייה ו/או היתרי עבודה בישראל. בתחילה היו השומרים רשומים כעובדי הנאשמת, וזו שילמה להם את משכורתיהם.
ואולם, בעקבות דברי מנהל החשבונות של הנאשמת כי נוכח העובדה שמדובר בעובדים שאין להם מעמד חוקי לא ניתן להכיר במשכורות אותן שילמה להם הנאשמת כהוצאה לעניין פקודת מס הכנסה, יצרו הנאשמים מצג שווא לפיו, הנאשמת הפסיקה להעסיק את השומרים כעובדיה ותחת זאת שכרה את שירותיהן של חברות כוח אדם אשר סיפקו לה שומרים.
במסגרת יצירת אותו מצג שווא, נתנו החברות לנאשמים חשבוניות מס פיקטיביות בהן נכתב, כי הנאשמת שילמה לחברות תשלומים שונים עבור אספקת כוח האדם, ובנוסף לכך שילמה להן הנאשמת את המע"מ המתחייב בגין מתן שירותים אלה.
את החשבוניות שקיבלה הנאשמת משתי החברות הללו היא הגישה למנהל מס ערך מוסף וניכתה את המס שהיה כלול בהן בהיותו, לטענת הנאשמים, בגדר מס תשומות. הקף העסקות שבהן מדובר עמד על 1,323,600 ש"ח, וסכום המס הגלום בהן הוא 192,318 ש"ח.
בית המשפט קיבל את טענת הנאשמים, כי הנאשמת לא התכוונה להרוויח ובפועל לא הרוויחה, ממה שעשתה, אפילו אגורה אחת, שכן היא העבירה לשתי החברות הללו את מלוא סכום המע"מ שהופיע בחשבוניות בהן עשתה שימוש לצורך ניכוי מס תשומות וכי ההפסד לקופת המדינה לא נגרם ישירות ממעשי הנאשמים, אלא מכך, ששתי החברות אליהן העבירו הנאשמים את סכומי המע"מ, שלשלו את הכספים לכיסן, תחת שיעבירו אותם לרשויות מע"מ.
בהכרעת הדין הרשיע ביהמ"ש את הנאשמים בעבירה שיוחסה להם, אשר היסוד הנפשי הנדרש בה הוא, " מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס", וזאת על-פי המבחן שנקבע לרכיב זה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נח(4), 439.
עם זאת, בשולי הכרעת הדין נכתב על-ידי כב' השופט אריה רומנוב, ש " נראה, לכאורה, כי העובדה שהעוסק העביר למוסר החשבוניות את הסכום שניכה מתוך תקווה, או צפייה, או ידיעה, כי מוסר החשבוניות יעביר סכום זה למנהל מס ערך מוסף, עשויה, לכאורה, להיות רלוונטית לעניין העונש...".
ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה לעונש על חומרת העבירות אותן עברו הנאשמים ועל מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מס, בדרך כלל. היא עתרה לכך, שבית המשפט יטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל ממש לתקופה משמעותית וכן עונש מאסר על תנאי ובנוסף לכך יטיל על הנאשמים קנסות כבדים.
ביהמ"ש קבע בפסק דינו בין היתר כי החוק אינו מסתכל רק בקנקן אלא גם במה שיש בו. לפיכך, בעת שבאים לגזור את דינו של אדם, אין לדון אותו רק בהסתמך על סעיף העבירה בו הורשע, אלא גם, ואולי בעיקר, על נסיבות ביצוע העבירה. במקרה דנא, הנאשמים לא התכוונו להרוויח דבר ובפועל הם לא הרוויחו דבר. הם שילמו לשתי החברות את כל סכומי המע"מ שהיה עליהם לשלם, אלא שהחברות שלשלו את סכומי הכסף לכיסן.
ביהמ"ש התחשב גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו כבן 44, נשוי ואב לילדים, שירת בצה"ל ומשרת במילואים וחי חיים נורמטיביים. ביהמ"ש התחשב בנוסף בעובדה כי בצד ההליך הפלילי שהתנהל נגד הנאשם בתיק זה, מתקיים נגדו הליך אזרחי, בגדרו הוא נדרש לשלם, וקרוב לוודאי שיחויב לשלם, את מלוא סכום המע"מ שלא הגיע לשלטונות מע"מ, היינו 192,318 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
בשוקלו ביהמ"ש את טענות הצדדים, לכאן ולכאן, ואת נסיבות המקרה הנדון, הוחלט להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:
(א) על הנאשם קנס בסך 10,000 ש"ח בלבד, או חודש מאסר תמורתו. את הקנס יוכל לשלם ב-5 תשלומים חודשיים שווים של 2,000 שש"ח כל אחד ומאסר על תנאי של 6 חודשים, והתנאי הוא, שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה דומה לזו שהורשע בה.
(ב) על הנאשמת קנס בסך 10,000 ש"ח.
יש לציין כי הסבירות להגשת ערעור על פסק דין הקובע רמת ענישה כה נמוכה, הינה גבוהה יחסית.
