המרכז הבינתחומי הרצליה הגיש (יום ד', 4.8.10) עתירה לבג"צ נגד ממשלת ישראל, שר החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, בה הוא דורש כי יתאפשר לו להתמודד על הקמת מרכזי מצוינות, הצפויים להיפתח כחלק מהתוכנית הלאומית להשבתם לישראל של חוקרים ישראלים מצטיינים הפועלים באוניברסיטאות מובילות בחו"ל.
במסגרת התוכנית, הקצתה הממשלה סכום כולל של 450 מיליון שקלים להקמת 30 מרכזי מצוינות, שהוגדרו כמרכזי מחקר שנועדו לקדם מחקר מעמיק.
על-פי ההחלטה רק אוניברסיטאות יוכלו להתמודד ולהקים בתחומן מרכזים אלה, מאחר שלפי הגדרות המועצה להשכלה גבוהה, רק אוניברסיטאות מוגדרות כגופים המבצעים מחקר אקדמי.
לטענת המרכז הבינתחומי, המיוצג ע"י עו"ד ד"ר רענן הר-זהב ועו"ד יחיאל שמיר, החלטה זו מתעלמת מן העובדה שבמרכז הבינתחומי מתקיים מחקר אקדמי ואין כל הצדקה להבחין בינו לבין כל אוניברסיטה אחרת.
עורכי הדין ד"ר הר-זהב ושמיר מסרו כי החלטת הממשלה פוגעת באופן קשה בעיקרון השוויון: "בחירת המוסדות בהם יוקמו מרכזי מצוינות חייבת להיעשות על בסיס איכות המחקר והחוקרים בלבד. אין כל הוראה בחוק או בכללים הקובעת כי מחקר יכול להתקיים רק באוניברסיטאות ואין הבחנה נורמטיבית בין אוניברסיטאות לבין מוסדות אקדמיים אחרים.
לטענתם, השימוש במילה "אוניברסיטה" אינה משקפת איכות מדעית ואינה ערובה להצטיינות מחקרית. כן נטען בעתירה שהחלטת הממשלה לוקה באי סבירות קיצונית, פגיעה בחופש העיסוק, ומפרה את הכללים של דיני מכרזים.
"התואר 'אוניברסיטה' - ביטוי למצב היסטורי מלפני יותר מ-20 שנה"
פרופ'
אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, מסר: "המרכז הבינתחומי מקיים מחקר אקדמי ברמה הגבוהה ביותר כאשר בין שורותיו נמנים טובי החוקרים והמרצים מהארץ ומהעולם ובין מרציו אנשים שכיהנו כדיקנים, כראשי חוגים ואפילו רקטור לשעבר באוניברסיטאות בישראל. למרכז הבינתחומי שם בינלאומי בתחום המחקר והוא מקיים, באופן שוטף, כנסים אקדמיים אליהם מגיעים טובי החוקרים בעולם. בנוסף, היה המרכז הבינתחומי המוסד האקדמי הראשון בישראל להקים תוכניות לימוד מלאות לתארים ראשונים ושניים בשפה האנגלית, בהן לומדים כיום למעלה מ-1,300 סטודנטים מ-74 מדינות בעולם".
בהתייחסו להבחנה בין המרכז הבינתחומי לבין האוניברסיטאות, הסביר פרופ' רייכמן, כי "ההבחנה היחידה היא שהמרכז הבינתחומי, שהוקם כמלכ"ר, מעולם לא ביקש ולא קיבל סבסוד או תמיכה מכספי המדינה עבור פעילותו השוטפת לצורכי הוראה. הבחנה זו אינה מצדיקה להפלות את הבינתחומי לרעה בהתמודדות על הקמת מרכזי מצוינות וכספי מחקר. המרכז הבינתחומי תמיד עמד על זכותו להתחרות, והתחרה בפועל מול האוניברסיטאות, על מענקי מחקר הניתנים על-ידי המדינה ועל-ידי גופים בינלאומיים לצרכי מחקר ואף זכה בהם על בסיס של מצוינות ואיכות מחקרית".
"כל שניתן להסיק מהשימוש בתואר 'אוניברסיטה' הוא ביטוי למצב היסטורי ששרר במדינה לפני למעלה מ-20 שנה, אז היו קיימות במדינה שבע אוניברסיטאות בלבד (ובצידן 4 מכללות בלבד) ומערכת ההשכלה הגבוהה הייתה סגורה ומנעה הקמת מוסדות חדשים", ציין פרופ' רייכמן. "מצב היסטורי זה השתנה. במהלך 20 השנים האחרונות התחוללה מהפכה בתחום ההשכלה הגבוהה, נפתחו מוסדות להשכלה גבוהה חדשה והחלטת הממשלה צריכה לשקף מציאות חדשה זו. לפי נתונים שאספנו, בעוד שגידול האוכלוסיה ב-20 השנים האחרונות עמד על כ-60% - קצב גידול הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה גדל בלמעלה מ-300%, כאשר רוב בוגרי התואר ראשון אינם בוגרי אוניברסיטאות".
"אנו עוסקים בשנים האחרונות בתופעת 'בריחת המוחות' באופן נלהב ומשקיעים בזה משאבים רבים, כי אנו רואים בכך שליחות ציונית וביטוי למחויבותנו למצוינות. אחוז ניכר מהחוקרים במרכז הבינתחומי גויס מהאוניברסיטאות המובילות בחו"ל, תוך שהם מוותרים על משרות יוקרתיות במכוני המחקר בהם פעלו. למעשה, מזה זמן רב מהווה המרכז הבינתחומי הינו 'מרכז קליטה' למדענים מצטיינים השבים ארצה", הוסיף רייכמן.
לדברי רייכמן, הבעיה היא לא היעדר תשתית מחקרית נדרשת, כפי שטוענים במל"ג, אלא בעיה בחלוקת כספי ציבור לצרכי מחקר שלא על-פי קריטריונים ראויים. "החלוקה צריכה להיעשות אך ורק על בסיס איכות ומצוינות. נכון לעכשיו, חלוקת הכספים לקבוצה קטנה של שבע אוניברסיטאות, במקום למוסדות האיכותיים ביותר, מדיפה ריח רע של הקצאה ייעודית של כספים ייחודיים".
