בית-כנסת נדיר מן המאה ה-18 הוקם מחדש במוזיאון ישראל

ירושלים, 20 במאי 2010 - בית-הכנסת "צדק ושלום" מן המאה ה-18 מסורינם שהוקם מחדש זה מקרוב במוזיאון ישראל הוא אחד מתוך שניים שנותרו בעולם. בית-הכנסת יפאר את תצוגת האגף לתרבות ואמנות יהודית ע"ש מנדל שנפתחה לקהל הרחב עם פתיחתו מחדש של המוזיאון לאחר שלוש שנות פיתוח והתחדשות. בית-הכנסת הנדיר והמרתק מאמריקה הדרומית מוצג לצד בתי-הכנסת מאיטליה, מגרמניה ומהודו והוא חלק משדרת בתי-הכנסת, שתציע למבקרים תמונה רחבה של החוויה הדתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בקהילות היהודים השונות. "צדק ושלום" מוצג על תכולתו המקורית ועל רצפת החול שלו, והביקור בו מלמד על הקהילה היהודית החיה שפעלה בסורינם.

בית-הכנסת נבנה בשנת 1736 בבירת סורינם, פַּרַמַריבּו, והפסיק לשמש מקום תפילה בשנות ה-90 של המאה ה-20. כדי להציל את תשמישי הקדושה של קהילה יהודית נידחת זאת, פנה מוזיאון ישראל למנהיגיה והציע להם לשחזר ולשמר את בית-הכנסת לטובת הדורות הבאים. תכולת בית-הכנסת, ארון-הקודש, הבמה, רהיטיו ותשמישי הקדושה שבו נארזו ונשלחו למוזיאון ישראל בשנת 1999 וכאן הוא נבנה מחדש בתהליך ממושך ומדוקדק.

"הוספת 'צדק ושלום' לאוסף מוזיאון ישראל עושה אותו למוסד היחיד בעולם שהמבקרים בו יכולים להכיר מקרוב ארבעה בתי-כנסת משלוש יבשות ולחוות ארבע חוויות שונות", אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר. "אנו נלהבים מאוד מן האפשרות לספק למבקרינו חוויה מקיפה כל כך של ההיסטוריה והתרבות היהודית ומעצם ההרחבה של התצוגה היוצאת מן-הכלל של האגף לתרבות ואמנות יהודית באמצעות בית-כנסת נפלא זה".

קהילת היהודים בסורינם נוסדה באמצע המאה ה-17 על-ידי צאצאי היהודים מספרד ומפורטוגל שברחו מאימת האינקוויזיציה להולנד והיגרו לסורינם עם ראשוני המתיישבים מאירופה. "צדק ושלום" הוא בית-כנסת ספרדי-פורטוגלי טיפוסי של "העולם החדש" והוא מן המוקדמים מסוגו שנבנו באזור. תכנונו יונק את השראתו מן ה"אסנוגה", בית-הכנסת הפורטוגלי הגדול באמסטרדם, והוא משלב סגנון אירופי מסורתי עם מאפיינים אדריכליים מקומיים, כגון: המבנה הסימטרי הפשוט, הקירות הלבנים והחלונות הגדולים המאפשרים לאור השמש לחדור מבעדם והרצפה המכוסה חול. נברשות פליז מפוארות מתוצרת הולנד משתלשלות מתקרתו.

הקמתו של בית-הכנסת מסורינם היא חלק מן התצוגה המחודשת וההצבה מחדש של כל אוספי מוזיאון ישראל, הכוללות גם את חידושו של האגף לתרבות ואמנות יהודית. צירופם יחד של אוספי האמנות היהודית עם האוספים האתנוגרפיים של קהילות ישראל תחת הגג המשותף של האגף לתרבות ואמנות יהודית מבקש להציג לפני המבקרים את חיי היומיום של קהילות היהודים בתפוצות ואת חגיהם ומועדיהם, לרבות החגים וימי הזיכרון שנוספו עם הקמת המדינה, בדרך שבוחנת את ערכם האסתטי של החפצים המוצגים ואת ההקשרים החברתיים וההיסטוריים שהם נוצרו בהם. שדרת בתי-הכנסת החדשה (אוצרת: טניה כהן-עוזיאלי) מורכבת כאמור מתכולתם של ארבעה בתי-כנסת ומתשמישי הקדושה ששימשו בהם ובקהילות יהודיות אחרות בעולם. בתי-הכנסת הם:

• בית-הכנסת מן המאה ה-16 "קדאבאמבּאגם" ("צד הגדה") מקוצ'ין שבהודו, שבין המוטיבים המגולפים בעץ שבו יש כאלה המעטרים מסגדים ומקדשים הינדיים מסביבתו.

• בית-הכנסת מן המאה ה-18 "ויטוריו ונטו" מצפון איטליה, ששימש את הקהילה הקטנה האשכנזית שהתיישבה באזור בימי-הביניים וננטש כשהיהודים היגרו למרכזים העירוניים הגדולים במאה ה-19.

• בית-הכנסת שנבנה בשנת 1735 בעיירה הורב שבדרום גרמניה והוא היחיד מבין בתי-הכנסת העשויים עץ מצויר ששרד באזור; בית-הכנסת היה לאסם לפני שהתגלה מחדש והועבר למוזיאון ישראל בשנת 1970.

מוזיאון ישראל נפתח במתכונתו המורחבת והמשופרת. פרויקט חידוש המוזיאון ופיתוחו שנעשה ברוח חזונם האדריכלי של מתכנניו המקוריים, האדריכל אלפרד מנספלד והמעצבת דורה גד, עלה 100 מיליון דולר והוא משדרג את כל המבנים, המעברים, אולמות התצוגה, והשירותים המגוונים המוצעים לקהל המבקרים, מקל את ההתמצאות ברחבי המוזיאון וגניו המשתרעים על פני 80 דונם, ובעיקר - מעצים את חוויית הביקור בו. תכנון הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה בין משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים ובין חברת העיצוב של ג'יימס קרפנטר מניו-יורק. תוכניתם כוללת מערך כניסה חדש, מעבר מקורה מהכניסה הראשית שבחזית המוזיאון אל אולם כניסה ראשי וחדש אשר ממנו יפנו המבקרים לאגפים השונים של המוזיאון; עריכה מחדש והרחבה של תצוגות הקבע והקמת חלל תצוגה מרכזי חדש לתערוכות המתחלפות.

חלק חשוב בפרויקט ההתחדשות הוא ההקמה וההצבה מחדש של תצוגות אוספי שלושת האגפים של המוזיאון: אגף ברונפמן לארכיאולוגיה, אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש מנדל. התכנון החדש יאפשר למבקרים לראות בעין רעננה את אוספיו האנציקלופדיים של המוזיאון ולנוע על-פי נטיית לבם במרחבי תולדות התרבות החומרית בעולם למן התקופה הפרהיסטורית במזרח הקדום ועד לאמנות עכשווית ישראלית ובינלאומית, מאמריקה ועד מזרח אסיה.