נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת
מוסיה ארד, קיבלה בתחילת החודש את ערעורם של המושבים "ישע" ו"שחר", וקבעה כי תבוטל הפסקת חברותם בתנובה וכי יושבו להם המניות שהחזיקו בחברה. משמעות ההחלטה היא כי כל אחד מהמושבים זכאי למניות בשווי של כ-5 מיליון שקל.
במשך כשני עשורים היו המושבים שחר וישע חברים בתנובה, עד אשר בשנת 1978 החליטה הנהלת תנובה להפסיק את חברותם בטענה כי הפרו את חובת השיווק המאורגן של תוצרתם באמצעות החברה. לטענת תנובה, עם קבלת ההחלטה נשלח למושבים מכתב מטעמה בעניין ביטול חברותם באגודה, אשר הזמין אותם לערער על ההחלטה במועצת תנובה.
בחקירה שנערכה מטעם רשם האגודות השיתופיות נפסק שחברות המושבים הופסקה כדין, אך המושבים, אשר חשו כי הן התנהלות תנובה והן רשם האגודות היו פגומות, ערערו לבית המשפט המחוזי בירושלים, באמצעות עוה"ד חיים פרוכטר ושרון חכים ממשרד אטיאס פרוכטר ושות', אשר ייצגו את מושב ישע, ועל-ידי עו"ד יורם זמיר, שייצג את מושב שחר, וביקשו את ביטול ההליכים.
הבקשה נתמכה בטענות המושבים כי מכתבה של תנובה בדבר ביטול חברותם באגודה מעולם לא התקבל, וכן בטענה כי החברה לא פדתה את מניותיהם כפי שהייתה אמורה לעשות באם הייתה מבטלת את חברותם וכי לא נערך להם שימוע בטרם התקבלה ההחלטה ואף לא ניתנה להם האפשרות לערער על ההחלטה כפי שנקבע בתקנון תנובה. כמו-כן, לעניין עיקרון השיווק המאורגן אשר על בסיסו בוטלה חברות המושבים טענו המערערים כי לא הפסיקו לשווק באמצעות תנובה, אלא שתוצרתם פחתה באופן משמעותי בשל המעבר לענפי ייצור אחרים.
בית המשפט קבע כי גם בהנחה והמושבים אכן הפרו את עיקרון השיווק המאורגן, דבר המהווה עילה, על-פי תקנון תנובה להפסקת חברותם "אין לשלול כי אילו היו נשמעות טענות שחר וישע, הייתה תנובה מחליטה שלא להפסיק את חברותם חרף ההפרה המיוחסת להם" (לשון פסק הדין). כיוון שתנובה לא הצליחה להוכיח, למרות שנטל ההוכחה היה מוטל עליה, שהמכתבים ששלחה למושבים, במידה ואכן נשלחו, התקבלו ביעדם, הרי שנמנעה מהם חובת השימוע ועל כן יש לבטל את הפסקת החברות של המושבים ולהשיב למושבים את החזקתם בחלק ממניות החברה, כאמור, בשווי כולל של 10 מיליון שקל.
