מוניטין הם זכות קניינית אשר קיבלה כבר הכרה במשפט הישראלי "הלכת שרון" ( ע"א 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה תק-על 2003 (4) 740) אף שאינה עוסקת בסכסוך הנוגע לדיני משפחה, היא שנתנה לראשונה את הגושפנקא לבתי המשפט להכיר במוניטין האישי כנכס הניתן להעברה בתנאים מסויימים.
כאן המקום לעשות אבחנה בין מוניטין עסקי, הנובע מתכונותיו של עסק (איכות מוצריו, התמחותו, וכו'), לבין מוניטין אישי. מוניטין עסקי הוא מוניטין שיישאר לעסק גם אם הבעלים יפרוש מן העסק. לעומת זאת מוניטין אישי נבנה על סמך תכונותיו האישיות הייחודיות של אדם כגון יכולת מקצועית, חכמה, ידע, ניסיון מיומנות אישית וכו'. מוניטין כזה יכול להשפיע על מוניטין של עסק אך מותנה לרוב בכך שבעל המוניטין האישי ייצג את העסק...
פסק דין "שרון" ענה בחיוב על השאלה האם ניתן להעביר או למכור, לפלוני את המוניטין האישי שם נקבע כי "אכן שביעות רצונם של הלקוחות, ובעקבות זאת נטייתם לשוב לבית העסק, היא פועל שמעניק להם בעל העסק. מצב דברים שכזה מצוי, לרוב, אצל בעלי מקצוע המאופיין ביחס אישי, משלחי יד מסויימים המקיימים יחסי אמון מיוחדים עם לקוחותיהם, כגון עורכי דין, רואי חשבון ורופאים... ברי כי עצם היחס האישי אינו ניתן להעברה...
ואולם... מוניטין אלה עשויים להיות פרי תכונותיו האישיות של בעל העסק אך בד-בבד גם מוניטין הניתנים להעברה ולמכירה. מי שרוכש את תיקי הלקוחות, רוכש לעצמו את הזכות להציג את עצמו בפני הלקוחות. הוא רוכש את ההזדמנות לזכות בנאמנותם. לעתים הוא רוכש גם את הזכות להציג את עצמו כ"יורשו" וממשיכו של בעל העסק המוכר...".
חשוב להדגיש כי בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג (התשל"ג-1973) כל הנכסים שנצברו במהלך תקופת נישואי הצדדים, ושאינם נובעים מירושה או מתנה שקיבל אחד מבני הזוג, יאוזנו ויחולקו בין הצדדים, בחלקים שווים, במקרה של פקיעת הנישואין. זאת באמצעות יישום מנגנון התחשבנות המכונה "איזון משאבים".
מרגע שנפסק בפסק דין שרון כי מוניטין אישי הנו נכס הניתן להעברה, היו לכך השלכות משמעותיות גם על מהלך חלוקת הרכוש בין בני זוג בעת גירושין, ובעקבותיו יצאו פסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה העוסקים בשאלת אפשרות ואופן חלוקתו של מוניטין אישי, וכן בשאלת אומדן והערכת שוויו במועד הגירושין.
חשוב להדגיש כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים והסוגיות השונות העולות מתוך שאלת הגדרת המוניטין האישי, הוכחת קיומו של מוניטין, שאלת אופן חלוקתו, ואף שאלת שוויו, הינן שאלות חדשות יחסית בתחום דיני המשפחה, וההלכות השונות בעניינן טרם התגבשו. שופטים שונים בבתי המשפט לענייני משפחה התבטאו גם בפסקי דין שיצאו מלפניהם, כי שאלת המוניטין האישי עדיין טעונה ליבון ובדיקה והנה מורכבת ובעייתית.
בכדי ללמוד על מורכבותו של עניין זה נתייחס למקרה שהיה, של שני בני זוג, לבעל היה תואר אקדמי ראשון ועבד כשכיר בשירותי הביטחון, והאשה רכשה במהלך הנישואין תואר אקדמי ראשון בכלכלה ותואר אקדמי נוסף במשפטים ועוסקת כעורכת דין עצמאית במשך שנתיים. הבה נתאר לעצמנו מצב שבו בני הזוג היו נשואים 14 שנה והולידו שתי בנות. במסגרת סכסוך הגירושין, הגיעו בני הזוג להסכם גירושין בו הוסדרו כל המחלוקות וכל חלוקת הרכוש בהם, למעט שאלת "איזון המוניטין והתארים האקדמאיים אותו רכש כל צד במהלך הנישואין". בית המשפט דן בשאלה האם יש לכלול באיזון המשאבים גם את שווי המוניטין האישיים שרכשה המשיבה בתקופת הנישואין, ואת הפוטנציאל לרווחים בעתיד הנובע מההשכלה האקדמית שרכשה האשה בתקופת הנישואין.
הבעל טען שכשם שיש לכלול במסגרת האיזון את זכויותיו במקום עבודתו כשכיר, כך יש לכלול במסגרת האיזון גם את המוניטין שצברה האשה, וכי "יש לאמוד את שווי לימודיה האקדמאיים אשר יניבו פרי לאורך השנים לעת היותה עו"ד ו/או משתמשת בתארים אלה שרכשה, ולפי דעתו - יש לכך ערכים כספיים ויש לשום אותם".
האשה טענה מנגד כי אם יש מקום לאמוד את שווי הלימודים האקדמאיים שלה, כי אז יש לאמוד גם את שווי הלימודים האקדמאיים ויתר הכישורים שרכש המערער בעבודתו. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה את התביעה מן הטעם שלא הוכח שהאשה צברה מוניטין בתקופת הנישואין, אך ניצל את ההזדמנות כדי להתחיל בגיבוש מעין הלכה בסוגיית המוניטין האישיים.
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דן בסוגייה העקרונית האם יש לכלול "מוניטין אישיים" במסגרת האיזון של המשאבים, שאותם יש לחלק בין בני זוג, והגיע למסקנה שאין לכלול מוניטין אישיים במסגרת האיזון.
הבעל ערער על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר נידון בפני כבוד השופט ((בדימ.)) יעקבי-שווילי בתיק ע"מ (חיפה) 527/04 פלוני נגד פלונית. כבוד השופט יעקובי - שווילי דחה את ערעור הבעל והותיר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה על כנה.
עיקר נימוקיו של כבוד השופט יעקובי-שווילי לדחיית הערעור התבססו על הקביעה כי הבעל לא הצליח להוכיח שהאשה צברה מוניטין ובוודאי שלא את שוויו. עם זאת, בנוגע לסוגיה העקרונית האם יש לכלול מוניטין אישיים במסגרת האיזון של המשאבים פרש כבוד השופט יעקובי שווילי מעין קווים מנחים כלליים ביותר אשר על בסיסם יש להניח כי תתפתח פסיקה עניפה בתחום המוניטין האישיים, ואשר הפוכים לחלוטין לעמדתו של בית המשפט לענייני משפחה:
"...לדעתי אין לשאלה תשובה כוללת שתחול בכל מקרה ומקרה כדבר השווה לכל נפש. סבורני שצריך לבחון את השאלה בכל מקרה על-פי הנסיבות שלו, תוך כדי יציאה מן ההנחה הכללית, שמוניטין אישיים, כמו מוניטין בכלל, ראוי לראותם כ-"נכס" ובהיותם נכס אפשר שהם יהיו ניתנים לחלוקה בין בני זוג".
ועוד הוסיף ואמר כבוד השופט יעקבי-שווילי: "...החיים מזמנים לנו דוגמאות לרוב, שאם נסתיר פנינו מן המוניטין האישיים של בן זוג, נעשה עוול לבן הזוג השני. אם נעשה כן אפשר שהבעל יחייה ברווחה כלכלית רבה אחרי הגירושין, ואילו האשה תסבול חרפת רעב. קל וחומר כאשר בעל כזה שרואה עולמו בחייו ברווחה כלכלית, נוטש את אשתו ורועה בשדות אחרים, פשיטא שצעקת האשה במקרה כזה, בדורשה לזכות בחלק משווי המוניטין, תהיה מוצדקת".
הקושי באומדן שוויו של המוניטין האישי
כבוד השופט יעקובי-שווילי העביר ביקורת על בית המשפט לענייני משפחה שבין הנימוקים לאי הכללת מוניטין אישיים באיזון המשאבים העלה את הנימוק שמדידת מוניטין אישיים היא קשה. כבוד השופט יעקובי-שווילי קבע כי קושי במדידת מוניטין אישיים אינו טעם מספיק כדי לקבוע מחמתו, שמוניטין אישיים יוצאים מכלל השיתוף בין בני זוג. וכי "בתי המשפט רגילים בדברים שמדידתם או הערכתם קשים, ומעשים בכל יום שבתי המשפט קובעים ומעריכים גם בעניינים קשים כאלה (כך למשל אמורים הדברים בתביעות נזיקין, כשצריך להעריך את דרגת הנכות הרפואית ואת דרגת הנכות הפונקציונלית ואת תוחלת החיים שנתקצרה ועוד. וכך הדבר גם כאשר צריך לאמוד נזק שנגרם בעקבות הפרת חוזה, והדוגמאות רבות)."
בניגוד למוניטין של עסק אשר אינו תלוי באדם, הרי שבמדידת ערכם של מוניטין אישיים יש לקחת בחשבון שקיימים מרכיבים אנושיים אישיים ביצירת המוניטין שבאו לעולם כבר לפני הנישואין כמו כישרונות אישיים שאדם נולד עמהם, אופי אישי של אדם שמועיל לו בעסקיו, כשרון טבעי שלו לתקשר עם בני אדם, וכיוצא בזה. כל אלה לא השביחו את המוניטין בתקופת הנישואין, כשרונות אישיים אלה הקיימים באדם מטבעו או מלידתו והנם חלק מהמוניטין שלו, אין הם בבחינת "נכס" שנרכש בתקופת הנישואין, ולכאורה ראוי לגרוע אותם משווי המוניטין העומד לחלוקה.
המשמעות הנה כי בעת בדיקת שוויו של מוניטין יהיה על הבודק לברר מה המקורות שמהם נצברו והתגבשו המוניטין האישיים של האדם, יאמוד "תרומתו" של כל "מקור" כזה בנפרד, ויצליח לאמוד את החלק היחסי של המוניטין שנצבר רק בזכות מאמץ ועבודה במהלך תקופת הנישואים. אין ספק כי מדובר בעניין שאכן הנו קשה מאד לאומדן, לאבחנה ולהפרדה, וכי לאקטוארים ולשמאים למיניהם ממתינה עבודה קשה ולא פשוטה, ולבני הזוג עצמם צפויות תוצאות משפטיות שונות ומשונות המבוססות על התרשמותו האישית מאד של האקטואר.
כיצד "מחלקים" מוניטין אישיים
זוהי שאלה קשה לא פחות מאשר הערכת המוניטין - לאחר שנפסק שווי המוניטין והחיוב לשלמו באיזה אופן ישולם מוניטין זה? חשוב לזכור כי גם אם לאדם יש מוניטין ופוטנציאל השתכרות ממנו, הרי אין מדובר בכספים ובנכסים המצויים בידו בעת הגירושין בפועל, ואשר הוא יכול להעביר את מחציתם לבן הזוג האחר. כיצד אם כן "יחולק" בפועל המוניטין האישי?
הכלל הבסיסי הראשון בעניין זה הוא כי בן הזוג אינו חייב להסכים להוון את הפירות החודשיים שעתיד הוא לקטוף מכוח המוניטין. כלומר, הוא אינו חייב לשלם עכשיו ומייד את שווי ההכנסות העתידיות שיינבעו מהמוניטין ושטרם הגיעו לכיסו, ממש כמו שבן זוג שכיר שפורש לגימלאות, אינו חייב להסכים להוון את המחצית של זכויות הפנסיה שצבר במהלך הנישואין, ולשלם אותה מיידית, בטרם יפרוש לפנסיה, אלא רשאי הוא לשלם בבוא עת הפרישה את מחצית הפנסיה (שצבר בתקופת הנישואין) מדי חדש בחדשו.
פתרון חלקי הקיים לסיטואציה זו היא מושג ישן-חדש שהועלה בפסיקה והקרוי : "תשלומים עתיים". פתרון זה הועלה בבית המשפט בהקשר כללי של "נכסי קריירה" המחולקים בעת גירושין, והוא יפה גם לענייננו, הידוע כ "הלכת גרניט". (מדובר בהלכה של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב אשר התקבלה גם בערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"מ (ת"א) 1033/03). הלכת גרניט ביססה את הגישה לפיה בן זוג, שלו הכנסה גבוהה יותר, ישלם תשלומים עתיים לבן הזוג שלו הכנסה נמוכה יותר, על-מנת לשמור על אותה רמת חיים של בן הזוג האחרון כפי שהייתה במהלך החיים המשותפים.
בפסק דין גרניט לא חוייב הבעל לשלם את השווי העסקי של מחצית משרד רואה החשבון בסך של 350,000 ש"ח ובמקום זאת העדיף לחייבו לשלם לאשה למשך כל ימי חייה סך של 4,500 ש"ח לחודש, ואף קבע כי לאחר מות הבעל ימשיכו יורשיו לשלם לאשה את הסכום הנ"ל! עם זאת, הלכת גרניט לקחה גם בחשבון כי במהלך החיים ישנן עליות ומורדות, וכי לעסק לא לעולם חוסן, וקבעה כי התשלום העתי יהיה כפוף לשינוי נסיבות, עקב מצב הכנסותיו של הבעל, כך שהבעל יוכל לפנות לבית המשפט ולבקש הפחתת הסכום עקב הפחתה בהכנסותיו. נקודה חשובה נוספת אותה הדגיש בית המשפט היא כי הסכום העתי לא יהיה ניתן להגדלה עקב שינוי נסיבות.
דרך זו של תשלומים עתיים הנה בעייתית ביותר, וטומנת בחובה פוטנציאל של דיונים משפטיים אין סופיים, המשך הקשר בין בני הזוג לאחר הגירושין, אשר יהיו כרוכים זה בזו נגד רצונם.אופן חלוקה נוסף אפשרי הוא, שלאחר שייקבע שווי המוניטין האישי שיש לחלקו, אזי ייקבע כי מדובר בסכום חד פעמי וקבוע, אשר הבעל יהיה רשאי לשלמו באמצעות מספר מוגדר וסופי של תשלומים חודשיים ארוכי טווח תוך התחשבות ביכולתו הכספית של העסק.
בצורה זו לא יצטרכו הצדדים להתדיין ולברר ביניהם את שווי המוניטין המשתנה מעת לעת עם השנים, השאלות המשפטיות ביניהן תיפתרנה סופית, כל אחד יוכל להתנתק ולהתפנות לחייו החדשים, וכל שייוותר הוא ווידוא ביצוע התשלומים בין בני הזוג בהתאם לשווי שנקבע.
