היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד רשימת "גבעתיים הירוקה" ויואל מרשק, ראש מטה המבצעים של התנועה הקיבוצית, בגין התבטאויותיהם בנוגע להסתרת
עובדים זרים וילדיהם.
במענה ששוגר לשר הפנים, אליהו ישי, שקרא ליועמ"ש לטפל בקוראים למרד כתב
יהודה וינשטיין כי האמירות אכן חמורות ואין להן מקום, שעה שנתקבלה החלטת ממשלה בעניין.
"עם זאת", כתב, "לא מצאתי לנכון לפתוח -לעת הזו - בחקירה פלילית בחשד להמרדה, לפי סעיף 134 לחוק העונשין התשל"ז-1977, שהיא העבירה הרלוונטית".
וינשטיין הסביר כי מדיניות התביעה הכללית בכל הנוגע לעבירות הנושקות ל
חופש הביטוי היא, ככלל, מדיניות מרוסנת ומצומצמת, ובפרט כלפי עבירת ההמרדה. בדברי ההסבר כתב כי "מקורה של עבירת ההמרדה הוא במשפט המנדטורי והיא מנוסחת באופן מרחיב מאוד ועמום. על כן השימוש בה יעשה במשורה ובמקרים יוצאי דופן וקיצוניים בלבד. לגישה זו תימוכין בפסיקת בית המשפט העליון. המקרה דנן, לעת הזו, אינו מתאים להפעלת עבירה זו".
היועמ"ש ציין כי אם הקריאות יהפכו למעשים, הדרך הראויה להתמודדות עם המצב תהא דרך של התמודדות פרטנית עם מקרים בהם יינתן מחסה לעובדים זרים, השוהים בארץ שלא כדין.
למעשה, מנסה היועץ המשפטי לממשלה לאחוז בחבל משני קצותיו: מצד אחד הוא מביע הסתייגות ואומר כי לעת עתה לא יינקטו הליכים נגד הקוראים למרד, אך מנגד הוא מעניק חסות לממרידים כאשר הוא אומר שגם במקרה שיהיו כאלה שייענו לקריאה למרד - לא ייפרע מהממרידים אלא מהמסתירים.